כשביבי הוא כבר לא נתניהו // ספי עובדיה

0

מבקריו של ראש הממשלה נוהגים להדביק לו תכונות של זגזגן ולתארו כאדם שעמידה בלחצים איננה הצד החזק שלו. בהקשר הזה זכורים במיוחד דבריו של יריבו הפוליטי המנוח, ראש הממשלה לשעבר אריאל שרון: "הדברים שראיתי אצל נתניהו כשהיה ראש ממשלה הם מסוכנים. הוא לחוץ ונלחץ, נכנס לפאניקה ומאבד את העשתונות".

אכן, ניתן למצוא בנקל הרבה מאוד דוגמאות נוספות לאורך השנים – מלבד משבר הר הבית האחרון – שיתמכו ברושם הזה של שרון. עם עובדות ומקרים שהיו, אי אפשר להתווכח. יש בהבחנה הזאת על אודות תכונותיו המנהיגותיות הרבה מן האמת, זו אינה רק תעמולה פוליטית מנגחת.

עם זאת, זו זווית הסתכלות צרה וחלקית של מאפייני התנהלותו של ראש ממשלת ישראל בשמונה השנים האחרונות. אם נביט בצד השני של אותו המטבע בדיוק, נגלה שנתניהו, שכנראה מכיר בעצמו בחולשה הזאת, בעזרת ניסיונו הרב (כמו שערוריות הביון או מנהרות הכותל), למד לעקוף אותה ממש כמו עורקים עוקפים בגוף של אדם המקפיד על כושר, כשהוא מזהה אוטם בעורק מרכזי המזרים דם אל הלב.

נתניהו של עד לפני כמה חודשים היה עוקף את המוקשים, הוא הפחית את הצורך להתמודד עם חולשות האנוש שלו. הוא לקח סיכונים במשורה, ביחס לראשי ממשלות קודמים (כולל שלו עצמו בקדנציה הראשונה). בכירים במוסד שפרשו אוהבים לספר בהקשר הזה שאצל אהוד אולמרט זה היה משחק בלונה פארק מפואר עתיר מתקנים ורכבות הרים המחסירות פעימה, ואילו אצל נתניהו זה בקושי משחק בגן שעשועים שכונתי. אפילו סביב משבר הגרעין באיראן, נושא שבאמת נמצא בנפשו, הוא הצטייד ללא הכרה, רצה לדרוך את הצבא לפעולה, איים בכל לשון, הסתכסך עם הממשל בוושינגטון, אבל בסוף השאיר את המטוסים בהאנגרים. למלחמה הוא לא יצא, גם כשחשב (או לפחות אמר) שמדובר באיום קיומי.

לזכותו של נתניהו ייאמר שגם כשנכפה עליו לנהל עימות צבאי, הוא שמר על קו של מתינות. במלחמת 'צוק איתן' הוא אפילו שילם במטבע קשיח, בזבז אשראי פוליטי מול בנט וליברמן והדף הצעות הזויות לכיבוש הרצועה. אז מה בכל זאת קרה לנתניהו המחושב סביב משבר הר הבית? איך האיש שהצליח לעמוד זקוף מול מתקפה פוליטית אכזרית של ליברמן ובנט ב־50 ימים של 'צוק איתן', איבד את הצפון בגלל נאום אחד של בנט פלוס הודעה לעיתונות בנושא השערים המגנטיים? איך נאלץ להפגין ביצועי מנהיגות וראיית הנולד שיזכו לכזה ציון נכשל? מדוע בסופו של יום גם חטף מכה בימין וגם נראה בעיני האופוזיציה כמי שהכניס שיקולים פוליטיים לתהליך קבלת ההחלטות של חיים ומוות? איך הצליח גם לריב עם בנט וגם להכעיס את מלך ירדן?

************

שינוי לרעה כה עמוק ויסודי בתפקודו המתמשך לאורך משבר שנפרש על פני שבועיים, מצביע כמעט בהכרח על הסחת דעתו של נתניהו מניהול ענייני המדינה לעבר מחוזות מצבו המשפטי. כנראה לא מקרי הדבר שממש במקביל איבד קשר עם שני מקורביו ואנשי אמונו האולטימטיביים, מומו פילבר ודוד שמרון; לא במקרה שבמקביל, בשבועות האחרונים, חלו התפתחויות שליליות מבחינתו בתיק המעונות ובתיקי 1000 (המתנות) ו־2000 (שיחות נוני מוזס). פרשת המעונות כבר מונחת על שולחן היועץ המשפטי לממשלה עם המלצה של פרקליט המדינה להעמיד לדין את שרה נתניהו, והודעה על כתב אישום בכפוף לשימוע כבר ממש מעבר לפינה. בתיק 1000 התחיל להתבסס לאחרונה החשד שנתניהו העניק תמורה למילצ'ן, והתמורה הייתה אבן הנגף מבחינת מנדלבליט להביא את התיק לבחינת בית המשפט. בתיק 2000 העמידה עדות אדלסון את חוקרי להב 433 בפני ספק באשר לגרסת ראש הממשלה, שהשיחות עם מוזס היו בלוף אחד גדול עם אפס ביטוי לניסיון לממשן בפועל. נתניהו מביט מן הצד בחקירות סוגרות עליו. בניגוד לרבים מהמפגינים בשכונתו של היועץ המשפטי מדי שבת, נתניהו דווקא מכיר את מנדלבליט מקרוב ויודע שמדובר באדם הגון ומקצועי. וזה מה שמחריף כנראה את דאגתו.

ניסיונו הרב של נתניהו, נוסף על חשדנות היתר המובנית שלו, ללא ספק גם מעניקים לו יכולת ניבוי טובה לאופן שבו יגיעו חקירותיו לקו הסיום. ה"כלום" שלא היה יהפוך כבר בקרוב לכתב אישום נגד רעייתו, ואחרית סיום הטיפול של היועץ ביתר תיקיו מי ישורנו.

אלמנט אחד ויחיד בהתנהלותו הפוליטית של נתניהו נשאר עקבי ואף החריף בשנים האחרונות: שיסוי השבטים בחברה הישראלית אלה באלו הפך לכלי העבודה הפוליטי המרכזי שלו מאז מערכת הבחירות האחרונה. ממד הממלכתיות שהיה בין מאפייניו, באופן מסוים לפחות, הלך והתמעט עד שנמוג כמעט לגמרי. במיומנות פוליטית ברמה שאין לאיש מלבדו במערכת הפוליטית, הצליח לשמר לאורך תקופה ארוכה פופולריות ציבורית שאפשר להשוות אותה רק לימים של בן־גוריון. תחושת החמיצות בבלפור גואה נוכח צבת החקירות שמאיים לסגור את הגולל על הקריירה הפוליטית של נתניהו, גם בגלל שהוא באמת מאמין שפשוט אין עוד מלבדו – הוא המוכשר ביותר, המתאים ביותר, המנוסה ביותר והאהוד ביותר. האמת, הניסיון הגדול שצבר נתניהו העניק בשנים האחרונות פירות רבים לכלל הציבור, הוא ניהל את הכלכלה באופן מרשים, האבטלה נמוכה והצמיחה יציבה, תשתיות התחבורה מתפתחות במהרה. בקרדיט הוא חולק עם נוספים (למורת רוחו), אבל ודאי שגם לו מניות בהצלחות הללו. לא ראוי לזלזל גם בתהליך בניית היחסים הדיפלומטיים שהחל בו עם מדינות ויבשות שהוזנחו בירושלים במשך שנים. הביטחון נשמר יציב בשנים האחרונות, גם בעזה וגם בגזרה הנפיצה המתפתחת בגולן, שנוהלה על ידו באופן מדוד ולא הפכה לחזית לוחמה למרות הסכנה שתהפוך לכזאת. מה חבל מבחינתו שדווקא עכשיו החבל המשפטי החל להכאיב לו בצוואר ומחשבותיו נודדות למחוזות אחרים.

איבוד הקשב של ראש הממשלה בנסיבות האלה הוא אנושי. אבל המחיר שלו יכול להיות הרסני, עד עלות בחיי אדם. מצדדי 'החוק הצרפתי', לדחיית הליכים פליליים נגד מנהיג בתקופת כהונתו, יכולים לנופף בתפקוד הלקוי של נתניהו בפרשת המגנומטרים כטיעון מחזק לעמדתם. החדשות הרעות הן שמצב הדברים המסוכן הזה עלול להימשך עוד תקופה, מקורבי נתניהו משדרים שיוסיף להחזיק בתפקיד גם אם יוגש נגדו כתב אישום. לא בטוח שהמערכת הפוליטית תאפשר לו את זה, ואין ודאות שנתניהו לא יוכרע בעצמו בניגוד למסרים של מקורביו. עד שתהיה הכרעה לכאן או לכאן, המדינה המסובכת הזו תוסיף להתנהל – כשהראש שלה במקום אחר.

צילום: אליהו הרשקוביץ, הארץ

אהבתם? רוצים לקרוא עוד טורים, מדורים וכתבות של 'ליברל'? יש לנו מבצע מנויים חדש. לפרטים לחצו כאן

שתף