fbpx

כך נראתה השנה של ליברמן כשר ביטחון // שרה ליבוביץ־דר

0

לשר הביטחון אין מחשבות כי אין לו זמן לחשוב, הכריז לאחרונה אביגדור ליברמן בכנס הרצליה. האולם במרכז הבינתחומי היה מלא עד אפס מקום, ותיקי משרד הביטחון לצד סטודנטים זרים וצוותי טלוויזיה נהרו להאזין לשר, שהגיע מלווה באשתו אלה ליברמן. מחשבות, סביר להניח שיש בכל זאת. ודאי גם אסטרטגיה. מי שציפה למצוא את ליברמן מפויס ורגוע במעמד הזה, התבדה. עמד שם שר ביטחון זועם, רואה שחורות. האסטרטגיה שהציג בכנס, יש לציין, עקבית למדי יחסית לעמדותיו בעבר.

הוא לא מאמין שהסדר עם הפלסטינים אפשרי. "קיבלתי חום כשראיתי מה הציעו לאבו מאזן בוועידת אנאפוליס, ובכל זאת אבו מאזן סירב לחתום. בניגוד ל'אנשים רעים' כמוני וכמו ראש הממשלה, היו אנשים טובים שבאמת רצו להגיע להסכם. למה נכשלנו? בגלל עֶקרון היסוד שהוא לא נכון". העיקרון הנכון מבחינת ליברמן הוא להגיע להסדרים עם מדינות ערביות מתונות ורק אחר כך לחתום על הסכם עם הפלסטינים. וגם אז לא תבוא הישועה. אחרי שייחתמו הסכמי שלום עם הפלסטינים, הוא מזהיר, הצרות רק יתחילו. "שלא יהיו אשליות, סוף הסכסוך רק יגדיל את הבעיות. לא נסכים שאפילו לא רבע פליט ייכנס לגבולות 67', שיקבלו אותם בשכם ובקלקיליה".

ליברמן אינו רק קשוח בעניין הפליטים, אלא מביא כרגיל חשיבה שונה לגמרי בכל הקשור לערביי ישראל. "הם אנשים הכי לויאלים, הכי נבונים, ביידיש קוראים להם reasonable guys. אבל הרשימה המשותפת סירבה לחתום על הסכם עודפים עם מרצ, איימן עודה לא הגיע להלוויה של שמעון פרס אבל השתתף באזכרה לערפאת, אחמד טיבי השתתף באזכרה לג'ורג' חבש. אנחנו אשמים, כל מי שקשר את גורלו בנו הפסיד, אבל גם הם לא עושים מספיק".

זאת שעת בוקר מוקדמת יחסית. חלק מהנוכחים עוד מנומנמים משהו, כמה מהם מביטים בליברמן ההולם במבטים קפואים. במהלך הנאום לא נשמעו מחיאות כפיים. מעטים ניגשו לשר הביטחון עם תום דבריו. המילייה האקדמי והביטחוני עוד לא יודע איך לאכול אותו ברובו. וליברמן בשלו: מאז 67' לא היו לנו ניצחונות צבאיים, הוא אומר, "התמרון הקרקעי האחרון היה במלחמת לבנון השנייה, כל השאר היה קרכצען. היעדר ניצחונות מביא לחוסר ביטחון. דיברנו גבוהה־גבוהה בלי כיסוי. היו הבטחות, כולל שלי, בלי כיסוי. אנשים אוהבים להתחבר עם צעירים עשירים ומצליחים. כך גם מדינות. היעדר ניצחון עיכב את יחסינו עם מדינות ערב המתונות". את הנאום סיים ליברמן באזהרה גורפת: כשצריך לפעול – לא נהסס לפעול. הכינו את המקלטים.

_

זה לא תמיד נשמע ככה. לפני קצת למעלה משנה התמנה ליברמן לשר הביטחון ובכך הגשים חלום אישי, אבל עורר בהלה אצל רבים. מאנשים כמו ראש המוסד לשעבר אפרים הלוי ("מינוי ליברמן הוא הפתיח לקץ שלטון נתניהו") וכלה בבית הלבן של אובמה ("צירוף ליברמן לממשלה מעלה תהיות לגבי הכוונות של ממשלת ישראל"). אבל כבר בנאום הכניסה לתפקיד הזכיר שהוא חושב מחוץ לקופסה, ולא איש ימין שדוגל בסטגנציה, או לחלופין בסיפוח. הוא איש של פתרון שתי המדינות, אבל באופן שונה מהותית מהשמאל הישראלי.

מאז עוסק ליברמן בפיזור חששות. התבטאויותיו ברובן מתונות יותר מאשר בימים שבהם היה חבר כנסת באופוזיציה. במשרד הביטחון ובהתנהלותו מול הצבא הוא מנסה להצניע פרופיל, להקשיב ולא להנחית הוראות ללא הפסקה. אם כי בכיר לשעבר במשרד הביטחון המעורה בנעשה מחווה דעה לא קלה בשיחה עם 'ליברל': "טוב יותר שעם ישראל לא יודע איך מתקבלות החלטות במשרד".

לנאום הרצליה הלוחמני והקודר היה טון שונה יחסית מזה של השנה שחלפה על ליברמן בתפקידו החדש. לא ברור אם זה הפתיל שעבר ניתוח הארכה והתקצר מעט שוב. בתקופה האחרונה עקבנו אחר קשריו של ליברמן עם הצבא, התנהלותו במשרד הביטחון ובזירה הפוליטית, אחר מפלגתו המחפשת שיקום וכיוון מחודש. אחד משרי הליכוד, שמעריך את ליברמן, גורס כי עדיין "רק נס יקפיץ את ליברמן ממשרד הביטחון וממפלגת ישראל ביתנו ללשכת ראש הממשלה, אבל מי יודע, לעתים מתרחשים ניסים". אבל ליברמן לא מחכה לניסים, הוא אוהב לתכנן תכנונים.

צבא | יחסים גן עדן

בצבא לא התלהבו בלשון המעטה ממינויו של ליברמן. הקצונה הבכירה חששה מההתלהמות הפוליטית, מהצהרות קיצוניות, מהתנהלות כוחנית. הם הופתעו, בגדול, לטובה. ליברמן בא שקול, רגוע, רציני. הוא שוקל מילים מול האויבים המיידיים. פחות מול כאלה שלא בטווח – כמו צפון קוריאה ("קים ג'ונג־און מנהיג חבורה קיצונית ומטורפת. המטורף הזה מצפון קוריאה הוא בעל הברית הכי קרוב של אסד וגם של האיראנים"), התבטאות שגררה בעקבותיה גינויים בישראל ותגובה קשה בדיקטטורה הסגורה ("אמירותיו של ליברמן מהוות אתגר לצפון קוריאה. המסר הקבוע שלנו הוא להטיל עונש חסר רחמים על אלו שפוגעים בכבודה של ההנהגה שלנו. אנחנו מזהירים את ישראל לחשוב פעמיים על ההשלכות שיהיו לקמפיין ההשמצה שלה נגדנו"). גם ההכרזה שאין שום סיבה ששורה של אישים ערבים ימשיכו להיות אזרחי ישראל עוררה סערה, כך גם ההשוואה בין הסכם הגרעין האמריקאי עם איראן להסכם מינכן שנחתם עם גרמניה הנאצית ב־38', אבל בדרך כלל ההתבטאויות של ליברמן מתונות, אש עדיין לא פרצה כאן בניגוד לחששות בצבא. אבל לתחושת רובם, עדיין לא צריך להגזים בנינוחות.

בצבא חששו שליברמן ינסה להתערב בהחלטות בצורה גסה. לשנות תוואי מבצעים, להכתיב מדיניות חדשה בתחומים שונים. ליברמן הזכיר את שנותיו הרבות בקבינט המדיני־ביטחוני ואת הידע המצטבר. ופורום מטכ"ל גילה שאין יותר מדי ממה לחשוש. "מצד אחד, הוא לא מבין הרבה", אומר ל'ליברל' אלוף במילואים המעורה בנעשה, "בדיונים שומעים אותו, אבל לא כולם מקשיבים לו. מצד שני, הוא לא מרבה להתערב. עושה רושם שהוא מבין שיש דברים שהוא לא מבין בהם. הוא מעדיף להקשיב ולתת לצבא להוביל מהלכים. זה עובד טוב כל עוד לא קורה שום דבר. בינתיים הוא לא עשה טעויות גורליות, אבל המבחן האמיתי יהיה אם תפרוץ מלחמה".

כתב צבאי ותיק שעוקב אחרי ליברמן אומר שתיאום הציפיות בין ליברמן לבין הצבא גבוה. מצד הצבא ליברמן לא נתפס כסמכות ביטחונית, מצידו של ליברמן אין לו יומרות כאלה. "הוא לא רמטכ"ל־על והוא לא חושב שהוא כזה. עושה רושם שהוא מודע למגבלותיו ולא מנסה להיכנס למקומות שאין לו בהם ידע או ניסיון. הוא לא נכנס לפרטים, אבל הוא לא שר הביטחון הראשון שמעניק לצבא מרחב ולא עוסק בפרטים הקטנים. בצבא נושמים לרווחה מפני שעד עכשיו הוא לא עשה נזקים וגם זה מעין יתרון. בסך הכל בצבא מתרשמים שליברמן מתייחס לתפקידו בחרדת קודש, הישיבות עם הדרג הצבאי מתנהלות באווירה טובה, ליברמן נזהר שלא לדרוך על מוקשים, הוא משדר חביבות וענייניות ולא חורג מענייניו".

אדם המקורב לליברמן מסביר זאת כך: "הוא לא נכנס לפרטים הקטנים כמו מ"פ. הוא נמצא בקומה האסטרטגית, לא בזו הטקטית. לשר ביטחון קל לברוח אל פרטי פרטים ברמת הגדוד, ליברמן במקום אחר".

המקום האחר, אומר אותו אדם, הוא הנושאים האזרחיים של מערכת הביטחון. "החשיבה של שר הביטחון איננה צבאית, אין לו ברזלים על הכתפיים, הוא לא הרג את אבו ג'יהאד, אבל יש לו ראייה אזרחית המאתגרת את המערכת. הוא לא עוסק בתוכניות מבצעיות, הוא משקיע הרבה זמן בסוגיות חברתיות. זו הליבה, הבסיס של החיים שלנו. הוא לא יתקוף את איראן, אבל הוא חנך בערד מפעל של אלביט".

הרומן שלי עם גדי

בהתאם לאג'נדה שלו ושל מפלגתו, ליברמן עוסק בין השאר בגיור של חיילים. באתר ישראל ביתנו מתגאה המפלגה בהכנסת קורס הגיור הצבאי של 'נתיב' לתקציב משרד הביטחון בעלות של 17 מיליון שקל. והנה שר הביטחון מצטלם בפגישות עם חייל בעל צרכים מיוחדים ועם ארגונים שמסייעים לחיילים בודדים. יחד עם סגנו, אלי בן דהן, גיבש תוכנית למתן הטבות למילואימניקים, בדף הפייסבוק שלו הוא מודה לחיילי המילואים ומשבח את חבר הכנסת חמד עמאר, שהניח הצעת חוק המסייעת לחיילים משוחררים מבני המיעוטים לזכות בהקלות במכרזי בנייה. הוא הגיש הצעת חוק ממשלתית המרחיבה את השימוש בכספי פיקדון החיילים גם לתשלום חובות ושכר דירה. "זה נוח לליברמן ונוח לרמטכ"ל, כל אחד עסוק בענייניו: הרמטכ"ל עוסק בצד הצבאי וליברמן בנושאים אזרחיים", אומר אדם המכיר את ליברמן.

בסביבת ליברמן מדגישים שהיחסים בין שר הביטחון לרמטכ"ל מעולים. לראיה מביאים שם את העובדה שליברמן האריך את כהונת גדי איזנקוט בשנה נוספת. ועדיין, מדובר בשני אנשים שונים מאוד באופיים – וכפי הנראה גם בדעותיהם הפוליטיות. בנושא המינויים, מוקש שעלו עליו לא מעט יחסים של שרי ביטחון ורמטכ"לים בעבר, יש שלום בית. אביב כוכבי מונה לסגן הרמטכ"ל, האלוף יואל סטריק לאלוף פיקוד הצפון, הרב אייל קרים לרב הצבאי הראשי, האלוף מוטי אלמוז לראש אכ"א ותת־אלוף רונן מנליס, שהיה עוזרו של איזנקוט, לדובר צה"ל. אישור המינוי של מנליס היה מחווה מיוחדת של ליברמן לרמטכ"ל. מחווה שלא היינו רואים בזמנים עכורים, כמו בתקופת אהוד ברק וגבי אשכנזי. ליברמן מכיר היטב את נבכי פרשת הרפז, ויודע שלמרות שהסיפור שם היה אישי, יש הרבה מה ללמוד ממנו על יחסי שר הביטחון עם הרמטכ"ל, ומשרד הביטחון עם צה"ל.

למרות ששניהם, גם ליברמן וגם איזנקוט, מנסים להציג חזית אחידה ולו רק כדי להוכיח שאפשר אחרת, היו ביניהם גם לא מעט חילוקי דעות. חלק הגיעו עוד טרם המינוי, בשל הפצע המדמם הקרוי פרשת אלאור אזריה. ליברמן עודד את החייל היורה מהיציע כח"כ אופוזיציונר ("עדיף חייל שטעה על חייל הרוג", "ברור שהחייל ייצא זכאי"), והמשיך – יותר במתינות – להביע אהדה לחייל מחברון גם אחרי שנחת בקריה בתל אביב ("נעמוד לצידו של אזריה גם אם טעה. יעלון טעה כשקבע מראש שאזריה סרח. צריך היה לתת לו גיבוי ולא להתנפל עליו"). בצבא ההתבטאויות האלה נתפסו כהתרסה נגד הרמטכ"ל. איזנקוט נקט גישה הפוכה, וחשב שפרשת אזריה צריכה להעמיד את כל הפיקוד הצבאי על רגליו האחוריות כדי שמקרה כזה לא יישנה ("חובתנו כמפקדים לנקוט עמדה מוסרית ברורה גם כשזה לא פופולרי. צה"ל לא יכול לדבר בסיסמאות כמו 'הבא להורגך השכם להורגו'"). אז הוא גם עקץ את ליברמן ואחרים ("פוליטיקאים מבקשים לקושש קולות. יש לתת למערכת המשפט הצבאית לעשות את שלה"), אבל ליברמן עם הפתיל הארוך מעולם לא חיפש נקמה. הוא רוצה את איזנקוט לצידו.

ליברמן גם הודיע כי יעביר את גלי צה"ל מהצבא למשרד הביטחון, עמדה שאיזנקוט תמך בה, אם כי השמחה בלשכת הרמטכ"ל הייתה מוקדמת. לא עברו ימים ספורים וליברמן חזר בו, גלי צה"ל נשארת תחת שליטת הצבא למורת רוחו של הרמטכ"ל. ויכוחים נוספים התגלעו סביב המכינות הקדם־צבאיות, כמו בפרשת מכינת אור עציון. ליברמן שב והביע את התנגדותו להסכם הגרעין בין ארה"ב לאיראן ("ההסכם דומה להסכם מינכן"), למרות שרוב הצבא חי איתו בשלום, ועל פי הידוע איזנקוט תומך בו למרות ההסתייגויות. ליברמן מיהר לתקן את ההודעה הלוחמנית האחרונה. גם לגבי הטיפול בעזה הדעות חלוקות. איזנקוט חושש מאנרכיה ברצועה. ליברמן גם, אבל ממתין – כך נדמה – לעימות, שם יפעיל לחץ שונה לגמרי על הצבא מבשנה האחרונה כדי להכות ברצועה באופן חסר תקדים.

מוקדי יריבות נוספים צצו לאורך הדרך. זמן קצר אחרי שנכנס למשרדו בקריה הורה ליברמן לרמטכ"ל להפסיק את הפעילות ההתנדבותית של חיילי צה"ל עם ילדי העובדים הזרים בתל אביב. משה (בוגי) יעלון, שר הביטחון הקודם, כינה את ההוראה "תרגילי מנהיגות על הרמטכ"ל", ואמר שהיה מצפה ששר הביטחון יעסוק בדברים אחרים. היוזמה להפסקת ההתנדבות הייתה של סגן שר הביטחון, אלי בן דהן (הבית היהודי). ליברמן נעתר לבקשה. היחסים בין ליברמן לבן דהן סבירים בניגוד לטינה העזה ששררה בין בן דהן ליעלון. השניים רואים עין בעין לא מעט נושאים, בעיקר בכל הקשור לפלסטינים ולמתנחלים. זה מפתיע בעיקר לנוכח יחסיו העכורים של ליברמן עם מנהיג מפלגתו של בן דהן, נפתלי בנט.

הצבא הוא פרה קדושה בעיני ליברמן. השר יוצא מעורו כדי לתמוך בצה"ל ובמפקדיו. כך בפרשה של הרחבת העיר קלקיליה, כשזאב אלקין טען שהעובדות לגבי הרחבת העיר הוסתרו מחברי הקבינט, ופוליטיקאים ואנשי ימין תקפו את מתאם הפעולות בשטחים האלוף יואב (פולי) מרדכי. ליברמן הפציר במתקיפים להתעמת איתו ולהניח לבכירי הצבא ("תפקידי להיות שכפ"ץ, אני מקבל החלטות והאחריות עליי. הגיע הזמן לעצור את החגיגה שבה כל אחד מרשה לעצמו לתקוף את צה"ל ומפקדיו. מפקדי צה"ל ממלאים אחרי הנחיות הדרג המדיני"). הוא הביע תמיכה באלוף מוטי אלמוז, ראש אכ"א, שהוטרד על ידי פעילים נגד גיוס חרדים, וגינה את ההתקפות עליו. הוא קרא שלא לגלגל על הצבא את האחריות על התקלות במבצע 'צוק איתן' ("צה"ל ביצע החלטות של הדרג המדיני") ותקף פרסומים שניסו לקעקע אתוסים צבאיים בטענה שהם פוגעים בצבא. "ליברמן אדם מאוד מתוכנן, הוא לא מניח שום דבר ליד המקרה", אומר שר בכיר. "הוא קיבל החלטה שהוא הולך עם הצבא ועם מערכת הביטחון והוא דבק בהחלטה הזו".

הקבינט | תביאו את הפוליגרף

כשליברמן, רב"ט בשירות מקוצר, נותן כקונטרה לכך את שנותיו בהנהגת המדינה ואת הידע שצבר, רבים מבקרים את התנהלותו בקבינטים שישב בהם. כך למשל יעלון: "לליברמן אין סבלנות לקבינט. הוא בא לדיונים, זורק סיסמה והולך. לכן אני מודאג. לזרוק סיסמאות ולא להשתתף ולהביא תועלת זה חסר אחריות". מאז שעזב את משרד הביטחון משמש יעלון כפרשן לענייני ליברמן ומאיר לא אחת את ההתנהלות במבט מבפנים. קשה להפריז בתיעוב של שר הביטחון הקודם לזה שהחליף אותו. ליברמן מצידו, ובשביל זה לא צריך את יעלון, לא מעריך בדרך כלל את רוב חברי הקבינט. הוא נוטה לבקר את הגוף הזה, בעיקר בשל ההדלפות ממנו, ובעיקר חברים כמו בנט. הצעת חוק שמקדמת סיעתו, לעריכת בדיקת פוליגרף לחברי הקבינט אחת לשנה, חושפת את מה שליברמן חושב על הגוף.

בישיבות הקבינט ליברמן מביא בדרך כלל את עמדת הצבא ומערכת הביטחון. לעיתים הוא נקלע לעימותים עם שאר היושבים, כמו במקרה של הקמת אי מלאכותי מול עזה. ישראל כ"ץ העלה את הרעיון, ליברמן התנגד. כ"ץ הוא מהאחראים לחסימת תוכנית העבר של ליברמן לחזור לליכוד. בנט ויואב גלנט הם הנמסיס של ליברמן בפורום, עד כדי כך שליברמן הורה לקצין צבא שהשתתף בקבינט לא לענות על שאלותיו של בנט בנושאי טרור. גלנט מהווה איום אמיתי. רגליו כבר עמוק בליכוד והוא שואף להיות שר הביטחון הבא של נתניהו. בעבר כבר אמר שליברמן לא מתאים לתפקיד. בקבינט הם שומרים על שקט מתוח, אבל זה עלול להתפרץ בכל רגע.

שר המכיר היטב את ליברמן אומר שהבעיה היא שליברמן קצר רוח, ושלא בטוח שה"ניתוח להארכת הפתיל" הצליח. "לליברמן אין סבלנות לדיונים ארוכים ושכלתניים, אין לו ראש להיכנס לפרטים. שר ביטחון צריך סבלנות – לליברמן אין סבלנות", כך עמיתו לשולחן הממשלה.

אחד העימותים הגדולים עם נתניהו היה סביב ישיבות הקבינט. במהלך 'צוק איתן' קרא ליברמן לנתניהו להרחיב את התקיפה בעזה. קודם תבוא לישיבות הקבינט ואחר כך תדבר בתקשורת על המדיניות, אמר נתניהו לליברמן, אז שר החוץ. "אל תחלק לי ציונים", סנט ליברמן בנתניהו ופירט מדוע נעדר מישיבות הקבינט במהלך המלחמה.

לכתבה זו יש המשך. הכתה המלאה פורסמה בגיליון המודפס.

    LinkedInEmailWhatsAppTwitterFacebook