כך מתכוון ג'ינפינג שי להפוך את סין למעצמה המובילה בעולם // חיים איסרוביץ

0

אירוע אחד שהתרחש באוקטובר 1935, אילו התגלגל אחרת, היה יכול לשנות את המציאות הפוליטית הנוכחית של סין לחלוטין.

חודש לפני כן, נציגים של הזרם המרקסיסטי במפלגה הקומוניסטית הצעירה יחסית (נוסדה ב־1921), שנחשבו ליריביו של מאו דזה־דונג, הגיעו לבסיס המהפכני של צפון־מערב סין, אשר כלל את אזורי שאאנשי וגאנזו. בהגעתם, הורו לעצור את כל צמרת הפיקוד וההנהגה. הבכירים הואשמו כי סטו מדרך המפלגה ונטו ימינה מבחינה אידיאולוגית. נגזר עליהם עונש מוות בשריפה.

מי שהציל אותם היה מאו עצמו, אשר הגיע במהלך אוקטובר יחד עם שרידי כוחותיו בתום המסע הארוך – הנסיגה מפני הכוחות הלאומניים – לאזור שאאנשי והפסיק את פעולות הטיהור. אחד מאותם ניצולים מהוצאה להורג היה שי ז'ונגשון (Xi Zhongxun). הוא עמד בראש הממשלה המקומית ופיקד על כוחות גרילה, שהצליחו להרחיב את אזור השליטה של המפלגה הקומוניסטית. כאשר פגש בו מאו לראשונה, הוא נדהם לגלות כי מדובר בצעיר בן 22 בלבד. "אם היו"ר מאו היה מאחר בארבעה ימים, איש מאיתנו לא היה חי יותר", סיפר שי לימים.

נאמנותו למאו ולמפלגה, שנמשכה גם בימי המאבק בכיבוש היפני ובמלחמת האזרחים אחריו, השתלמה לשי אחרי הקמת הרפובליקה ב־1949. הוא היה הממונה על התעמולה מטעם המפלגה, שימש כחבר הוועדה המרכזית של המפלגה, מזכ"ל מועצת המדינה וגם סגן ראש הממשלה.

אולם כל זה לא הספיק לשי. ב־1962 הוא שיבח ספר ביוגרפי שבו אוזכר שמו של גאו גאנג (Gao Gang). האחרון היה אחד מעמיתיו בפיקוד על אזור שאאנשי, ולאחר הקמת הרפובליקה שימש סגן יו"ר מועצת הממשלה וסגן יו"ר המועצה הצבאית – עד שהודח ב־1953. המנהיג, מאו, הביע התנגדות לספר, ובעקבות זאת סולק שי מתפקידיו הבכירים ונשלח לעבוד במפעל במרכז המדינה, הרחק מבני משפחתו.

אחרי פתיחתה של מהפכת התרבות של מאו ב־1966, סבל שי מאלימות מצד חברי המשמרות האדומים. אותם צעירים שקידמו את האידיאולוגיה של מאו בכוח הזרוע. אלה אף התעללו בו בפומבי בעיר שיאן. הוא הועבר למעצר בבייג'ינג לפי הוראתו של ראש הממשלה, ז'ואו אנלאי, כאשר לפי גרסה רשמית שפורסמה שנים לאחר מכן, ז'ואו עשה זאת כמעין מעצר הגנתי – כשהוא מבקש בכך להגן על שי מגורל אכזר יותר. "לא מובן מדוע לכדתם את שי ז'ונגשון בשיאן!", צוטט ראש הממשלה, "זה מערער את מהפכת התרבות ומערער את המדינה שלנו!".

רק ב־1978, תחת מנהיגותו של דנג שיאופינג, יורשו של מאו שהלך לעולמו שנתיים קודם לכן, שב שי לצמרת השלטון. הוא נשלח למחוז גואנגדונג בדרום המדינה, והיה הרוח החיה מאחורי הקמתם של האזורים הכלכליים המיוחדים הראשונים בסין, ובראשם בעיר שנג'ן, אשר משכו השקעות זרות והיוו את אחד הסממנים הראשונים לפתיחות הסינית כלפי העולם. בהמשך נבחר לסגן יו"ר הוועדה המתמדת של הקונגרס העממי ולחבר הלשכה הפוליטית (הפוליטביורו) של הוועדה המרכזית, ואף שימש יו"ר הוועדה המשפטית ופעל לקידום חוקים ותקנות.

אולם שוב נאלץ שי לספוג את הצד האפל של המפלגה שכה אהב, אחרי שב־1987 היה היחיד מבין חברי הפוליטביורו שהתנגד להדחתו של מזכ"ל המפלגה ה"ליברלי", חו יאובאנג (Hu Yaobang), ושנתיים לאחר מכן נטען כי הוא הביע סימפתיה כלפי הפגנות הסטודנטים המתוקשרות בכיכר טיאננמן בבייג'ינג. הוא נאלץ לעזוב את תפקידיו הציבוריים ופרש לגמלאות, וכמעט לא נראה בציבור עד מותו ב־2002, כשהוא בן 88.

כפית הזהב הפכה למעדר

סיפור חייו הדרמטי של שי ז'ונגשון, שעדיין נחשב לאחד האישים המשמעותיים ביותר בהקמתה של הרפובליקה העממית, השפיע רבות על בני משפחתו. ובעיקר על בנו השני, שי ג'ינפינג, נשיא סין ומזכ"ל המפלגה בחמש השנים האחרונות. שי ג'ינפינג, שנולד 18 שנה אחרי שאביו כמעט איבד את חייו בהוצאה להורג המתוכננת ("אם מאו לא היה מציל את חיי אבי, לא הייתי פה היום", אמר לפני שנים אחדות), השתייך לקבוצת הפרינסלינג (Princeling) – ילדיהם של בכירי המשטר שסומנו כדור העתיד של המפלגה – אולם מאחר שהיה בן תשע בלבד כאשר סולק אביו מתפקידיו, בשנותיו המעצבות כנער מתבגר הוא לא נהנה מכפית הזהב בפה.

ב־1968 נשלח שי לכפר הקטן ליאנגז'יאה (Liangjiahe) שבמחוז שאאנשי כחלק מתהליך חינוך מחדש, וחי שם במשך שבע שנים, כשהוא מתגורר בבתי מערות ועוסק בעבודות פיזיות קשות, עד שהתאפשר לו לשוב לבית משפחתו בעקבות טיהור שמו של אביו. "עבודה באזורים החקלאיים היא אבן דרך בחייו של אדם", אמר שי ב־2014. "ההתנסות מאפשרת לך להבין טוב יותר מיהם 'בני העם' וכיצד לכבד אותם, ולדעת מה המשמעות של 'הירידה לקרקע' וכיצד לכבד עובדות".

אחרי לימודים לתואר בהנדסה כימית, החל שי הצעיר לטפס לאיטו בסולם המפלגה הקומוניסטית, לא מעט גם בזכות קשריו של אביו. הוא שימש מזכירו של מזכ"ל הוועדה הצבאית גנג ביאו והחזיק בתפקידי ניהול בכירים במחוזות חביי ופוג'יאן. ב־2007 מונה למזכיר המפלגה בשנגחאי ונבחר לוועדה המתמדת של הפוליטביורו. שנה לאחר מכן נבחר לסגנו של הנשיא, חו ז'ינטאו, ובכך סומן באופן רשמי כמנהיג הבא של המפלגה והמדינה, והראשון שנולד אחרי הקמתה של הרפובליקה. הוא קיבל רשמית את המינוי בנובמבר 2012, במסגרת הקונגרס ה־18 של המפלגה הקומוניסטית.

ככל שצבר יותר כוח, כך פעל שי לחזק את מורשתו של אביו בהיסטוריה של המדינה. ב־2005 סייע להקים פסל גרניט ענק עם דמותו של שי האב בעיירת הולדתו פופינג שבמחוז שאאנשי. ב־2013, לכבוד יובל ה־100 להולדתו של האב, ארגן שי, שכעת כבר החזיק בתפקיד המזכ"ל, אירוע חגיגי באולם העם בבייג'ינג, וגם הוקרנה בטלוויזיה סדרה תיעודית והונפקו שני בולים עם דמותו של האב.

למרות זאת, סיפור חייו של האב סיפק לבן גם לקח על הקשיים שמציבה הפוליטיקה של המפלגה הקומוניסטית. "החיים הסוערים של אביו המנוח מניעים את שי ג'ינפינג. שי האב הוא אדם ששי הצעיר מעריץ, אבל במקביל הוא מישהו שמשמש דוגמה לאופן שבו פוליטיקאים צריכים לשמור על הקלפים שלהם קרוב לחזה", סיפר גורם סיני בכיר בשיחה עם אתר החדשות 'Nikkei Asian Review'. "בעודו מעריץ את סגנון חייו הכן של אביו, שי גם למד ממנו לקח חשוב: להיות כן זו דרך טובה להפסיד במאבק כוחות".

 –

ניהול חשאי של המדינה

החודש, יותר מ־100 שנה אחרי הולדת אביו ויותר מ־80 שנה אחרי ההצלה הדרמטית של שי ז'ונגשון מההוצאה להורג, יבקש בנו שי ג'ינפינג ליישם את הלקחים מסיפורו של האב. זה יקרה כאשר יעמוד בפני אחד הרגעים החשובים ביותר בקריירה הפוליטית שלו, אירוע שאמור לבצר את מעמדו כמנהיג החזק ביותר של סין ושל המפלגה הקומוניסטית מאז ימיו של מאו דזה־דונג.

ב־18 באוקטובר, אחרי חודשים של ציפיות והכנות חשאיות, יתכנס בבייג'ינג הקונגרס ה־19 של המפלגה למפגש שמתרחש אחת לחמש שנים ומעצב את ההנהגה והמדיניות לשנים הקרובות. הקונגרס מורכב מכ־2,300 צירים, שנבחרו בחודשים האחרונים בתהליך פנים־מפלגתי, הרחק מעיני התקשורת, שהתנהל ב־36 אזורי בחירה שונים שכוללים את 31 מחוזות הרפובליקה העממית וטייוואן, הונג קונג ומקאו, הצבא העממי, חברות ממלכתיות ומוסדות פיננסיים.

במהלך הדיונים הסגורים, שאמורים להימשך כשבוע, יקבלו הנציגים מהנשיא שי דו"ח מצב פוליטי על ההתקדמות שנעשתה מאז הקונגרס הקודם ב־2012. הם יבצעו תיקונים בחוקת המפלגה ויבחרו את צמרת המפלגה – הוועדה הצבאית המרכזית, הוועדה המרכזית של המפלגה שמונה כ־200 חברים, הפוליטביורו שמונה כ־25 חברים, והוועדה המתמדת של הפוליטביורו שמונה כחמישה עד תשעה חברים ומהווה את הגוף העליון ביותר של המפלגה ואשר בראשה עומד מזכ"ל המפלגה.

מרבית ההחלטות נערכות מראש לפני הכינוס, לרוב במפגש השנתי באתר הנופש הקיצי של בכירי המפלגה ליד העיר צ'ינהוואנגדו, וגם כאשר יש מאבקים פנימיים בתוך צמרת השלטון, הציבור וכלל העולם לא מודעים לכך.

"אין ספק שלשלוט בכ־1.4 מיליארד בני אדם זו משימה מורכבת, שהסגנון הישראלי לא היה מחזיק בה מעמד אפילו רבע שעה", אומר ל'ליברל' מתן וילנאי, לשעבר שגריר ישראל בסין וכיום עומד בראש תוכנית המחקר ישראל־סין במכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS). "הוועדה המתמדת מנהלת את סין מכל בחינה שהיא, ללא כל סיקור תקשורתי. הם מתגוררים באותו מקום, אבל שום דבר לא מתפרסם על אופן פעולתם. לעניות דעתי, הם מנהלים את סין בצורה יוצאת דופן".

המשתנה היחיד שברור כמעט לחלוטין בכינוס הנוכחי הוא ששי ימונה לכהונה שנייה בתפקיד מזכ"ל המפלגה ונשיא המדינה, בהתאם לנוהל שקובע כי המנהיג נבחר לשתי תקופות כהונה של חמש שנים כל אחת. מעבר לכך, רב הנסתר על הגלוי, כאשר השאלה העיקרית היא כמה חזק ייצא שי מהמפגש המסקרן. "הקונגרס לא מהווה שינוי מנהיגותי מקיף כפי שהיה ב־2012", מסביר פרופ' קרי בראון, שעומד בראש מכון לאו צ'יינה בקינגס קולג' בלונדון. "אבל הוא מסמל רגע שבו אנחנו יכולים להעריך את עוצמתו של שי ג'ינפינג וכמה הוא הצליח לגבש אותה, מהן נקודות החוזק או החולשה ומה עשוי להיות כיוון המדיניות של המנהיגות בשנים הבאות. זה גם יהיה רגע שבו נוכל לראות את הכיוון האידיאולוגי של המנהיגות בעתיד".

איור: ניר גולן

שתף