יולי אדלשטיין: ה"יהודי" כסברס: נוקשה בהגדרתו, מכיל וסובלני במהותו

0

התשובה לשאלה "מיהו יהודי" היא כמובן תלוית מקום, תקופה ונסיבות. ברי, כי אין למושג זה הגדרה חלוטה, ועל כך יעיד ריבוי העמדות הטעונות ועושר המאמרים בנושא המתפרסמים מעל במות שונות. כל עוד לא מדובר בשאלה משפטית קונקרטית, אינני סבור כי יש למצוא פסול בריבוי המשמעויות הניתנות לו וכי עלינו לחתור בהכרח להגדרה אחידה ו"הרמטית"; שהרי ריבוי הזרמים והדעות הוא חלק מהדנ"א שלנו, ולכשתימצא ההגדרה האחת שאין בלתה עלול חלילה להקיץ הקץ על העם היהודי. אל דאגה: מוקדם להספיד אותנו או את תרבות המחלוקת שלנו, שהרי ההלצה "בקרב שני יהודים יימצאו שלוש דעות" משקפת מציאות מוכרת ומושרשת היטב.

מאז הופעת המונח על הטיותיו במקרא, בעיקר ִ במגילת אסתר ("אישׁ יהוִדי הָיה בשׁושׁן", "עמי הָאֶרץ מתַיֲהִדים"), שימש במרוצת הדורות כהגדרה שהבליטה את בידולו של הפרט, בן העם היהודי, או של הקהילה היהודית, מהסובב אותם, בהקשר התרבותי, הלאומי או הדתי. הנה כי כן, בספר מלכים הופיע בהקשר של השפה: "דֶּבר נא אל עָבֶדיך אָרמית כי שׁמעים אָנחנו וַאל תַדֵּבר עמנו יהוִדית", ואילו בסיפור המגילה הוא משמש – על דרך השלילה – כמגדיר העם הנרדף, על ידי תיאור האויב כ"צורר היהודים".

נוקשה ומחייבת ככל שתהיה ההגדרה הזו ביסודה, המציאות מכתיבה לה לפשוט וללבוש צורה בחלוף העתים. בהקשרה המודרני מנסרת שאלת הזהות היהודית בחלל הציבוריות הישראלית ביתר שאת נוכח העובדה שמדינת ישראל חרתה על דגלה להיות בית לכל יהודי.

עבורי, אגב, אין מדובר רק בתיאוריה: בצעירותי פעלתי תחת משטר טוטליטרי שאסר כל גילוי של יהדות, ושילמתי על יהדותי מחיר כבד, מחד; אך מאידך עליתי ארצה כיהודי ללא הוריו, מכוח אותו חוק ייחודי הפותח בהכרזה: "כל יהודי זכאי לעלות ארצה". כדרכו של ניסוח עמום הוא הותיר כר נרחב לפרשנות ולהתנצחויות המשקפות פערי אידיאולוגיה. דילמה כזו הכרתי מקרוב אצל אסיר ציון שלחם לצדי למען יציאה מברית המועצות ואף הוא שילם מחיר כבד; אמנם שם משפחתו היה יהודי, אך אמו לא הייתה יהודייה – האם אדם כזה עונה להגדרה "יהודי"? תלוי, כמובן, בהקשר ובנקודת המבט.

הד לוויכוח זה נמצא באמירות שיצאו תחת ידי שופטי בית המשפט העליון, בעת שדנו בעתירות בג"ץ בנושא, המשקפות חילוקי דעות ערכיים: "המונח 'יהודי' הוא לפי המושגים המודרניים מושג לאומי ודתי כאחד, ואין להפריד ביניהם", כתב השופט ד"ר יצחק קיסטר – בעל הרקע החרדי – בהכרעתו ב'בג"ץ שליט' משנת 1970 (שבעטיו הוגדר בחוק השבות כי יהודי הוא גם מי שנתגייר), ולעומתו השופט ברנזון קבע כי "אין להטיל לתוך המושג לאום, אשר לפי הכרת רוב בני אדם הוא נפרד מדת, את מבחני ההלכה היהודית". המורכבות הגיעה עוד קודם לפתחו של בג"ץ בפרשת רופאייזן ("האח דניאל"), ניצול השואה שהתנצר וביקש לעלות ארצה מכוח חוק השבות כ"יהודי". השופטים התייסרו אך דחו את העתירה, בשם הפורמליות המתבקשת. אכן, יהדותנו חשובה מכדי שנגמיש את הגדרתה, ולכן במקרה כמו זה אין די במי ש"יהודי בלב", עם כל הרצון הטוב, כדי להצטרף לעם הזה.

המושג "יהודי" טעון, אפוא, משמעות רבת־פנים ועומס את משא ההיסטוריה היהודית על כתפיו: את הרדיפות, את הפוגרומים ואת הגזענות כלפי כל מי ששם ישראל נקרא עליו; אבל הוא מקפל גם את המסורת העתיקה, את השפה הקדומה, את עושר היצירה ואת הוד הקדומים של הארץ הזו.
בבואנו להתמודד עם היהדות כמהות בעת הזו, חשוב לזכור גם מהם האתגרים החדשים עמם מתמודד העם היהודי בארץ ומחוצה לה. ההתבוללות נוסקת לשיעורים מפחידים ממש, עד כדי דאגה מוחשית להמשכיות הדור הבא בגולה; וכאן, בגבולות ישראל הצנועים, אנו מתמודדים עם "מיעוטים" דומיננטיים ועם הכרח לשמר את אוכלוסייתה היהודית של ישראל, לצד אופייה היהודי והדמוקרטי.
הגם שבעיניי, עם כל הפתיחות והסובלנות, ספק רב אם אדם יכול להיות יהודי שלם כל עוד אינו מתגורר בישראל (אם כי, כמובן, יהודי טוב ואהוב!). עלינו להיות קשובים לקולות ולזרמים השונים ולהכילם ככל הניתן בגדר היהדות במובנה הרחב.

נוכח האתגרים העומדים לפתחנו, במציאות שבה יהודים רבים הם מ"זרע ישראל" שזהותם היהודית־ הלכתית ניטשטשה בעל כורחם, יש לפעול ככל הניתן למען גיורו של כל מי שעשוי לעמוד באמות המידה המספקות כדי להכניסו תחת כנפי היהדות, והדבר בנפשנו. אני מקווה כי יהיה מי שיתעשת וייקח על עצמו אחריות כבדה זו לגורל העם היהודי.
יולי אדלשטיין הוא יושב ראש הכנסת

רוצים לקרוא את המגזין כולו? הירשמו לקבלת גליון מתנה עד הבית

שתף