טראמפ, נתניהו וסערות מושלמות // רותם דנון

0

לפני יותר ממאה שנה ראה נשיא ארה"ב טדי רוזוולט כיצד קבוצות העיתונאים המתגודדות מחוץ לבית הלבן נרטבות בגשם הסוער. רוזוולט הזמין את העיתונאים לתפוס מחסה בפנים, ולאחר מכן הקצה להם חדר משלהם. כך נולד אגף התקשורת של הבית הלבן. מאז, היחסים בין פוליטיקה ותקשורת התעצמו, השתכללו, קיבלו אלף צורות ופנים. היחסים האלה נעו והתפתחו בקו עולה, מתוך ידיעה שהדמוקרטיה לא יכולה להתקיים במעמד צד אחד מבין השניים. יותר נגישות, יותר שקיפות, יותר סיקור.

היו מהמורות בדרך, ודאי. לכל הנשיאים היה מה להלין על מתווכי המציאות המסקרים אותם. המשבר החמור ביותר היה בזמן ניקסון, שהתקשורת היא שהביאה לסיום כהונתו כשחשפה את פרשת ווטרגייט. ניקסון גם הכין רשימות שחורות של עיתונאים. אבל אלה נשמרו בסתר. ואז הגיע דונלד טראמפ. אצל טראמפ, הרשימות השחורות אינן נעולות בכספת, הן מצויצות בטוויטר ונזעקות מעל פודיומים, אל מול קהלים משולהבים ומוסתים. זוהי ערבוביה מוזרה בין מצבו הנפשי של הנשיא – אדם על גבול הפסיכוזה, נרקיסיסט וחסר עקרונות ומעצורים – לבין מסך העשן שהוא ואנשיו מנסים לייצר באמצעות ניגוח התקשורת, על פני חשיפות נוספות של הקשר הטראמפי־רוסי.

מה שבטוח הוא שבעולם של היום, מרובה התקשורת, החדשות המזויפות והעובדות האלטרנטיביות, הקהלים המתבודדים בתוך נרטיבים שנוחים להם – התקשורת לבדה אינה יכולה לנצח אף פוליטיקאי מסוכן. כל עוד לא יתגבש נתח משמעותי מתוך המפלגה הרפובליקנית, טראמפ יוכל לשרוד את הסערות האלה.

בואו נקפוץ חזרה אל חופינו, אל דו"ח המבקר בעניין 'צוק איתן' שחלקנו כבר אולי הספיק לשכוח (הדו"ח פורסם כשבוע לפני יציאת גיליון זה). בנימין נתניהו יודע לשרוד הכל כמעט, מתוך הבנת־על של ביזור הכוחות בזירה התקשורתית, פיזור הכוחות בזירה הפוליטית והבנת ההשפעות ההדדיות שלהן. נתניהו מפריד ומושל, מחליש ומרתיע. כשזו רק התקשורת מולו, הוא מנצח. כשאלה רק פוליטיקאים, גם. אבל מקרים כמו הדו"ח הם כאלה המאיימים להתפתח ל"סערה מושלמת". חזיתות מרובות אויבים. כאלו שמקשות עליו לג'נגל את עצמו החוצה שוב מעסקי הביש, שמאפיינים את התנהלותו כמנהיג שוב ושוב.

במקרים כאלה נתניהו מוגבל. בעיקר כשהוא ממשיך למסור עובדות אלטרנטיביות לנוחיותו. או מתגולל באופן מכוער על מבקר המדינה שהוא עצמו מינה לנוחיותו, כשהוא רומז בגסות שהמבקר הוא מעין אויב הצבא בניגוד אליו. נתניהו מתרגל "פוסט־אמת" כבר עשרות שנים, הרבה לפני שהכתרנו את צימוד המילים האלה כ"מונח השנה 2016". ראש הממשלה, שוב, נחשף במערומיו בסיפור הדו"ח כאסטרטג בינוני מאוד, מנהיג חלש ומנהל גרוע. הסיבה היחידה שניכרים סדקים בשריונו הפוליטי העבה בהקשר זה נובעת מההתרחשות רבתי סביב הדו"ח. בזירה הפוליטית והתקשורתית כאחד. בלי סימביוזה שכזו באירועים גדולים, לא יהיה ניתן לחשוף, להחליש או לרסן אף פוליטיקאי בעייתי, בישראל או בכל מקום אחר.

צילום: קובי גדעון, לע"מ

אהבתם? רוצים לקרוא עוד? למבצע מנויים חדש ואטרקטיבי לחצו כאן

שתף