חשיבותה של עצירות // שי גולדן

0

1. בצהרי יום שבת, בסוף החודש שעבר, צעד יאיר נתניהו, מלווה בכלבת המשפחה קאיה, לטיול לצורכי צרכים בגינת הכלבים השכונתית. על השניים השגיח מרחוק מאבטח של היחידה לאבטחת אישים. קאיה השתובבה, כדרכן של כלבות (היא הייתה קשורה ברצועה), ובנקודה זו התרחש דבר־מה שעורר מדינה שלמה לתגובה ולעניין, ולגביו הדעות חלוקות. טלילה אמיתי, שכנה של משפחת נתניהו, ששהתה עם כלבהּ באותו המתחם, טוענת כי קאיה הטילה ארבעה גושי צואה אל האדמה הירושלמית (אחד ארוך ועבה, שצורתו צורת צ'וריסו שמנמן; ועוד שלושה קצרים יותר, שדמיונם לנקניקוני קבנוס אינו מבוטל), וכי נתניהו ג'וניור התעלם מהעניין במופגן ולאחר שעה קלה במיוחד סב ללכת מהגינה, כשקאיה רתומה לרצועה ורכונה, צייתנית, אחר בעליה. נסערת מחומרת האירוע, ננשכה אמיתי ממקומה כנשוכת נחש ותבעה במפגיע מבנו של ראש הממשלה ללקט את הצואה הנקניקית, שחומה עדיין היה מהביל והעלה אדי ריח שאין ניתן לטעות בהם. נתניהו ינוקא, לפי גרסת אמיתי, סב לאחור, הראה לה אצבע משולשת והמשיך אחר כבוד למחוז חפצו, ביתו המבוצר של ראש הממשלה ברחוב בלפור 1 בירושלים.

המומה, מזועזעת, מטולטלת וחדורת שליחות ציבורית ועיתונאית, צילמה אמיתי את גללי החרא של קאיה (ניכר, לפי איכות התמונה הירודה, שהייתה מטושטשת, כי אמיתי הייתה שרויה במצב של סערת נפש גדולה וכפי הנראה ידיה רעדו). ואז – הו, אז! – אצה אל חשבון הפייסבוק שלה ושיתפה עם עוקביה וחבריה, ועם כל עם ישראל, את המילים הברורות הבאות: "זאת הצואה של הכלבה קאיה (כן, של ראש הממשלה ומשפחתו). כאשר ביקשתי מהבן הבכור, יאיר, שנכנס איתה ועם המאבטח לגינת הכלבים בה היינו, להרים זאת כי אנחנו מקפידים על ניקיון הגינה ואפילו אוספים כסף לטובת הניקיון, הוא עשה לי אצבע משולשת, סובב את גבו ויצא". אין להכחיש, מילים כדורבנות.

לא יצאו דקות רבות מדי ודוברה של משפחת נתניהו (ניר חפץ) נדרש להגיב על העניין, משל היה מדובר בעניין שראוי להטריד אדם בגינו, כל אדם יהיה זה, בשעות המנוחה של יום השבת. אבל המדינה כמרקחה, הרשת מתגוללת והגברת אמיתי והציבור שהפכה לנציגתו תובעים תשובה ותגובה ברורה לשערורייה. נדרשו כל הגורמים לעניין (ודאי הקדישו לכך לפחות שעתיים) וחילצו תגובה שמגוללת גרסה שונה לחלוטין. לטענת נתניהו הצעיר, היה שרוי כל העת בשיחה בטלפון הסלולרי וכלל לא השגיח אם הטילה הכלבה את שהטילה, או שמא הסתפקה בזרזיפי פיפי זהבהבים. משנתקל בזעקותיה של שכנתו לשכונה ומתביעתה המופגנת לאסוף את החרא בכפותיו, כפי שתובע חוק העזר העירוני לענייני צואת כלבים באזורים עירוניים, זיהה כי מדובר בשכנה שזה עידן ועידנים אורבת לו בפינות שונות של השכונה וקוראת לעברו קריאות בלתי נעימות לאוזן, תוך שהיא מערבת הורים (את הוריו שלו). ככל הנראה לא מצביעת ליכוד נלהבת. משזיהה את הפגע האנושי, סב ללכת, מהר ככל שרגליו התירו לו, יען כי בנו של ראש הממשלה נאלץ להתמודד עם חרא מסוג זה בשכיחות גבוהה יותר מזו בה מרביתנו נאלצים להתמודד. אנד אוף סטורי. חזר הביתה

2. עכשיו ככה: נהיר לכל כי אם לא היה מדובר ביאיר נתניהו, הדבר לא היה מובא לידיעת הציבור, קל וחומר יוצר תהודה בציבור. עוד התנגשות בין שכנים. עוד אפיזודה סרוחה זעירה שהיומיום מזמן לכולנו, בכל הזדמנות שנקרית בדרכו, מבלי שאיש, מלבדנו, נושא בעול ההתמודדות איתו. אבל כששם המשפחה שלך נתניהו, והימים הם ימי מלכות נתניהו בישראל, אפילו קקי שכזה הופך לידיעה מספר שלוש באתרי החדשות. יש בכך מידה של סבירות, אבל גם עקצוץ בלתי מרפה של טירוף שיצא משליטה.

3. אבל זה לא העניין. העניין הוא הרצינות התהומית, אליה נלווה טאץ' סנסציוני, בה סיקרו כלי התקשורת את העניין הפעוט; בדרך בה הם נוהגים להחזיק ולהחרות אחרי כל שיט שמתפתח להיות ויראלי ברשתות החברתיות. והרצינות הזאת, לצד הבולטות לה זכה סיקור הקשקוש הזה, מייצרות התפוררות של היררכיית הסיקור החדשותית, אבל גרוע ומסוכן מכך: התפוררות של היררכיית חשיבותם ומשקלם הסגולי של דברים, בעיקר אלה שנוגעים לראש הממשלה. כי אם הציבור וכלי התקשורת, אחריו, כל אחד ממניעיו (אלה צמאים לקליקים ואלה צמאים לפורקן אנטי־נתניהו), מעניקים לאירוע הזה משקל שהוא אפילו בגרם אחד יותר מאפס, הם מייצרים ביזור של המציאות לפרודות ומאיינים את היכולת להבדיל בין טפל לעיקר.

אחרי הכל, מר נתניהו מסובך בדברים חמורים, לכאורה, פי כמה מהקקי של קאיה; ואחריותו האישית לחיי התושבים בישראל גדולה לאין ערוך מאחריותו לאיסוף החרא של כלבתו. כלומר: בשדה תודעתי בו החרא של קאיה והפוסט של טלילה אמיתי מקבלים בולטות גדולה יותר מפרשת הצוללות, כלי השיט, המתנות היקרות והבלתי סבירות מהחבר המיליארדר והניסיון למכור סיקור בעיתון אחד תמורת סיקור אוהד בעיתון אחר; שלא לדבר על האתגרים והסכנות והקשיים שניצבים בפני ישראל; אם במוצאי אותה השבת היה הציבור, והייתה גם התקשורת בישראל, עסוקים באיסוף צואה של כלב, הרי אין זה מעוות ומגוחך, כי אם מסוכן.

תופעות מסוג זה מכרסמות בכושר של הציבור לשיקול דעת, ביכולתו לנהל את חייו מתוך אחריות לאומית וציבורית קולקטיבית, ובעיקר – מפזרת מסך של עשן מטומטם סביב כולנו, בו המלחמה הבאה בצפון, פרשת השחיתות המסתמנת להיות החמורה בתולדות המדינה וכו' וגו' הופכים להיות לפתיתים קטנים של שלג, שיורד על כולנו ומכסה את עינינו מלראות נכוחה ולהגיב במידה המתאימה לדברים ולמשקלם.

4. למותר לציין שפרשת הקקי של קאיה משרתת את נתניהו, את טענת ותחושות הרדיפה שלו, ואת הזדהות תומכיו עם עמדת הקורבן שלו. למותר גם לציין שהיום בו יטען מי שיטען, בראיון עיתונאי, כי לא היה כלום כי אין כלום ולא יהיה כלום, כפי שלא היה כלום בפרשת הקקי של קאיה, אינו רחוק במיוחד. למעשה, אני משוכנע שהדבר כבר מתנסח בתגובת ראש הממשלה הקרובה לחקירות נגדו. והעובדה העגומה היא שכל אחד מכם ומכן אשר קרא את הסברה הזאת רואה אותה כהגיונית לחלוטין. עד כדי כך הידרדרנו. עד לשפל הזה צנח הקשר של הישראלים למציאות, ושל המציאות לישראל. בעולם הזה, נתניהו ימשול לעד. ומי שלא מבין זאת, לא מבין בנפש האדם שהוא הישראלי החדש.

צילום: קובי גדעון, לע"מ, עמוד הפייסבוק של ראש הממשלה, Mark Cuthbert, Getty Images Israel

אהבתם? רוצים לקרוא עוד טורים, מדורים וכתבות של 'ליברל'? יש לנו מבצע מנויים חדש. לפרטים לחצו כאן

שתף