חיבוק הדוב האמריקאי // תמר אסרף

0

"מה יגידו האמריקאים" מהווה לפחות 60% ממערך השיקולים של מדינת ישראל בכל הקשור לבנייה ביו"ש, גם כשמדובר בהיתרי בנייה. בגלל שזה מגיע לרמות אבסורד שלא ייאמנו, כדאי שנשאל את עצמנו אם לא הגזמנו. ובעיקר, אם הם לא הגזימו, ועד מתי אנחנו מתכוונים לתת להם לנהל לנו את החיים. יש כאן סלחנות גדולה, גדולה מדי, שמשרתת תפיסת עולם. מדובר בעניין עקרוני רוחבי ולא בעניין נקודתי, ולכן ראוי שידונו ויבקרו אותו ככזה, מתוך הבנה שמחר התערבות זו יכולה להשתנות או להתרחב לתחומים אחרים, ואז מה?

בואו נלך אחורה בזמן וננסה להבין איך הגענו עד הלום. תזה מעניינת מנסה לשכנע שכריסטופר קולומבוס היה יותר מאשר מגלה יבשות. הוא היה אנוס, "קונברסו", יהודי בחשאי. ולא רק זאת, אלא אדם שיצא לגלות יבשת גדולה, אשר תהפוך… למקלט לעם היהודי מפני אימתה של האינקוויזיציה הספרדית. כך על פי מייקל אוונס, בספרו 'כריסטופר קולומבוס – יהודי בסתר', הטוען שהפלגתו הראשונה מומנה לא על ידי תכשיטיה של המלכה איזבלה, כי אם על ידי קבוצת יהודים עשירים. "בלעדיהם לא היה יוצא מסעו אל הפועל".

אוונס, עיתונאי וסופר מוכר, חקר במשך שנים את עברו של קולומבוס ואת הסיבות שהובילו אותו לאותו מסע מפורסם ששינה את עולמנו. מטרת מסעו של קולומבוס, לפי אוונס וחוקרים נוספים, הייתה למצוא יבשת חדשה, כזו שעליה יוכלו היהודים סוף־סוף לחיות את חייהם בשלווה, לא נרדפים, לא מגורשים, שווי זכויות, בטוחים ונינוחים. אין ספק שהמסע הגשים את ייעודו ובגדול. על אותה יבשת חדשה, אמריקה, קמה לה מדינה שהפכה למקום מוגן עבור העם היהודי. לימים, שנים רבות אחרי מסעו של קולומבוס, כשקמה לה מדינת היהודים, הייתה ארה"ב לידידתה הטובה, החשובה, התומכת, המסייעת המרכזית ולעיתים היחידה.

תמיכתה של ארה"ב אז והיום חשובה ומשמעותית, רובה מתרחשת מאחורי הקלעים ויש לה השלכות קיומיות על חיינו. עם השנים נוצרה כאן איזו נחת מהולה ביראה מהחיבוק הזה של הדוד מאמריקה, חיבוק שכבר מזמן הפך לחיבוק דוב.

70 שנה מאז קמה מדינת ישראל, מדינה צעירה אנחנו כבר לא, ועדיין ממשלת ישראל והעומד בראשה נושאים עיניים ליבשת הרחוקה כאילו אנחנו עוד כוכב על הדגל שלה. "מה יגידו האמריקאים" הפך לגורם מרכזי שעל פיו מתקבלות החלטות במדינה ריבונית עצמאית ודמוקרטית.

מפתיע שאלו שהדמוקרטיה היא נר לרגליהם לא נזעקים כל פעם שמתקבלות החלטות בישראל על סמך מה שרוצים באמריקה. במרחב הלא גלוי קשה לאמוד את ההשפעה שלהם, אבל במרחב הגלוי מדובר בעיקר בכל מה שקשור לבנייה ביהודה ושומרון. ואולי בגלל זה נוח לאבירי הדמוקרטיה, וגם לכלבי השמירה שלה, שהאמריקאים מחליטים על יו"ש. מעניין מה יקרה אם פתאום המדיניות תשתנה וארה"ב תהפוך לדוחפת המרכזית לקידום תב"עות ולהיתרי בנייה ביו"ש – האם שוב תהיה לדוד סם הזכות לקבוע?

כדאי רק לזכור שהתמיכה האמריקאית ממש לא ניתנת בחינם. בהיסטוריה שלהם ושלנו ישנם גם כמה רגעים לא קלים שהוכיחו שאם זה הם או אנחנו, אז קודם הם. לקראת חגיגות ה־70 לישראל כדאי שנגדיר עד כמה מותר למדינה זרה – חברה טובה ככל שתהיה – לבחוש כאן, וזה הזמן שנתחיל להגיד מה אנחנו רוצים, ולא מה יגידו בוושינגטון.

שתף