הרגרסיה האירופית, ההקצנה הישראלית // אבירמה גולן

0

סיכום השנה המקומית מכאיב עד כדי כך, שבחרתי לתפוס מרחק (מבטיחה לחזור הביתה בראש חפוי) עד לסרט צרפתי שאין לו קשר למתקפת הטרור של דאעש, ואפילו לא מתרחש בלב פריז.

במקור הסרט נקרא 'כללי השוק', ובעברית 'ערכו של אדם'. סרט עצוב ויפה שמעורר את השאלה מה קרה לנו שנעשינו כל כך דרוויניסטים, אכזרים ומבוהלים. גיבור הסרט, תיירי, הוא מפעיל מנופים כבדים. כמוהו עצמו, גם המנופים שהוא מפעיל מיושנים, ולכן הוא נזרק באמצע החיים למציאות משפילה של חיפוש עבודה נואש שנועד לכישלון.

לבסוף הוא מתפשר על עבודה במשמרות, במחלקת האבטחה של כלבו ענק. וכאן, בקצב אטי ומייסר, נגלה לצופים הצד האפל והמדכא של שוק ה"עבודה": שילוב של היררכיית מעסיקים רודנית עם משטר פחד והלשנה, החושף את עוניים וייאושם של העובדים ומעמדם המעורער.

הסצנה האחרונה של הסרט מתרחשת בימים שלפני ערב חג המולד. כמו בעת כתיבת שורות אלה. ימים שבהם כל הרגשות סוערים וקיצוניים יותר, ומתקרב חשבון הנפש של סוף השנה. גם בחורף הזה יודלקו ודאי בשדרות המקושטות ובחלונות הראווה באירופה אורות נוצצים, אבל אנשים יקנו פחות וכנראה גם יתהלכו ברחובות הרבה פחות. ספק אם הגראן פְּלאס בבריסל, המתחרה בעצמה מדי שנה על התואר "הכיכר הכי שמאלצית ומסחרית", תהיה עולצת כתמיד. ירידת כוח הקנייה של מעמד הביניים ומטה תימהל בחשש מפיגוע נוסף לכבוד החג, וממילא איש איננו מתלהב לראות איך את מקום הסבתות החביבות מצבא הישע תופסים עוד פטרולים חמושים.

סביב השולחנות ידברו ודאי על הטרור ועל המהגרים. בבתים רבים יכרכו את אלה באלה ויטילו את האחריות ל"מצב" על אותם אנשים שנמלטו מאותו טרור ומאותה אימה מהמזרח התיכון אל אירופה. סוף־סוף נמצא התירוץ למשבר העכור המדשדש ביבשת כבר קרוב לשמונה שנים. יש את מי לשנוא ויש את מי להאשים. ויש גם על מי לתכנן נקמה. הנה כך צועדת אירופה בצעד נמרץ היישר אל העבר שלה. אבל היא לא התחילה את התהליך הזה ב־13 בנובמבר, יום המתקפה הגדולה בפריז. כפי שמראה הסרט, אירופה בחרה להחליף את הפרויקט המרשים של מדינת הרווחה בניאו־ליברליזם גורף, וכתוצאה מכך עשיריה רק מתעשרים בשנים האחרונות, וכל היתר נתלשים משאריות הביטחון הקיומי ומידרדרים לעוני ולמצוקה.

************************

החזרה לאחור אגרסיבית עד כדי כך, שההגדרה "ניאו־ליברליזם" כבר חיוורת מדי. השנה נמצאה הגדרה מעניינת למבנה הכלכלי־פוליטי המחולל שינוי עומק בחברה המערבית, והיא כבר מתגלגלת באירופה כמו כדור שלג קטן. כאן נתן לה ביטוי ראשון יוסי גורביץ', בבלוג שלו 'החברים של ג'ורג", ואפשר להניח שהוא יתפוס תאוצה גם כאן. מדובר ב"ניאו־פיאודליזם". ביטוי מדויק מאוד למציאות החדשה.

אין צורך להתחיל לבדוק בציציות ההיסטוריות של השיטה הפיאודלית ולנסות לבחון איפה היא כן מתאימה לשיטה הנוכחית ואיפה לא. די להבין איך יצרה השיטה ההיא מעמד שלם של מוטבים, שכל הכסף הנובע מיישום השיטה זרם בהתמדה לידיהם, תוך שהוא מדלדל, באותה התמדה, את המעמדות הנמוכים התלויים בהם.

בימינו מנומקת תמיד אלילת השיטה הניאו־ליברלית, ההפרטה, ב"יעילות"; אך פעם אחר פעם מתברר שלא רק שהיא איננה מייעלת את השירות לאזרח, היא דווקא פוגעת באיכות השירות, כשהיא יוצרת מונופולים המקורבים לשלטון ומנהלים איתו יחסים הדדיים של תלות והשפעה. ככל שהאזרח רחוק ממרכזי הכוח, כך יכולתו להשפיע על שינוי השיטה או לדאוג לרווחת עצמו קטנה, ובשנים האחרונות נמחקת ממש.

הניאו־פיאודליזם, המיטיב עם קבוצה קטנה של אוליגרכים ותאגידים ועם מעגלי השלטון המזינים אותם, הוא אפוא ניגודה המוחלט של הדמוקרטיה, ועל כן הוא יוצק עוד שמן למדורת הפשיזם שהציתה ההגירה. הסכנה לדמוקרטיה מתעצמת ככל שהמדינות מאבדות את כוחן לטובת ההון, כפי שמראה במאמרו האחרון הכלכלן תומס פיקטי, שמעצבן את אליטת ההון. השיטה, אומר פיקטי, משרתת את מבנה העל של ההון המרחף גבוה מעל למדינות ולממשלותיהן, ופועלת במעגל של מסחר בנשק וגלגול כספים לידי אוליגרכים. מעגל זה מעמיק את העוני, את האבטלה ואת הייאוש במעמדות הנמוכים – מודל הפועל, כמובן, בעוצמה רבה פי כמה בעולם השלישי החלש, אבל מובל ביד רמה על ידי העולם המערבי.

2015 חותמת את המעגל הזה בהתפרצות כבדה של טרור. אבל היא תמשיך להסתובב באותו מעגל: קשה להאמין שהמערב יסיק שעליו להשתנות ולחזור למדינת הרווחה ולסולידריות בין מדינות וחברות שונות. להפך: לפי כל הסימנים, המערב הולך לריאקציה, והוא בוחר ביותר לאומנות בדלנית, יותר שנאת זרים, יותר קיצוניות דתית ויותר ניכור ופערים חברתיים.

*******************

ועכשיו הביתה: כן. כל האמור לעיל קיצוני וחמור כאן בהרבה. 2015 נחתמת בהרמת קצה־קצהו של המסך מעל קִני המרצחים של הטרור היהודי, בעוד ראש הממשלה, המטייל עם רעייתו סביב ועידת האקלים בפריז (כשישראל רושמת הישגים עלובים במיוחד בנושא הסביבה, רובם בגלל מחויבות השלטון למונופולים), לוחץ בששון את ידו של פוטין ומדווח בחדווה על מעמדה הנהדר של ישראל; גם לאחר שהוא הדיר את האיחוד האירופי מתהליך(?) השלום(?). ח"כ בכיר דורש לעלות על בית המשפט העליון בדחפור, סגנית שר החוץ מטיפה לעולם שהארץ שלנו כי אלוהים אמר, ושר החינוך מצהיר שירה לראש הממשלה בין העיניים.

כל זה קורה כשמדי יום נתפסים ומחוסלים נערים ונערות פלסטינים המתאבדים על חיילים ומתנחלים בסכינים, מנהיגי הימין דורשים לבנות עוד בהתנחלויות בתור נקמה, והצימוק, או אולי הסימן הכי מובהק להתחרפנות הכללית – בהיכל התרבות בתל אביב נושא הרב הגזען יצחק גינזבורג דרשה המושכת אליה כמגנט אלפי חסידים נלהבים, לכבוד חג הגאולה המשיחי־אוונגליסטי – ולתפארת חילוץ העם היהודי מהגלות הפנימית, שבה הוא שרוי בגלל החילונים והשמאלנים הבוגדניים.

.

צילום: אימג'בנק

.

לחצו כאן ותוכלו לקבל את הגיליון החדש של ליברל במתנה עד הבית

שתף