המלחמה האבודה של תעשיית החדשות // יונתן שם־אור

0

אימפריות שוקעות לאט. רק עכשיו גוועת העיתונות היומית המודפסת, זו שפעם מלכה כאן. אין כסף.  עולם חדש ואכזר. ככה זה. מי שרוצה לעשות עסקים ממילים כתובות, מוכרח להפנים. זה כבר לא מוצר להמונים. הם לא ישלמו על זה. אפילו חינם הם לא יקראו. מי שרוצה להישאר בתחום מוכרח לחשוב בוטיק, למכור תפירה עילית, להגיש מעדני מישלן. מוצר לאנינים בלבד.

תקשורת ההמונים המסורתית, הישנה, זו שפעם קראו לה המעצמה השביעית והרשות הרביעית, נותרה בעיקר בטלוויזיה. גם שם יש ירידה, אבל לא התרסקות. בינתיים. סך הצפייה במהדורות החדשות המרכזיות, של ערוץ 2 וערוץ 10, לא מתערער או נשחק כמעט. כאחוז אחד בשלוש שנים נגרע, בערך. אבל השמש כבר בצד הרע של השמיים. שעון החושך עובד.

מה שקרה לעיתונים לפני עשור, קורה עכשיו לתקשורת המשודרת. גם בפרינט זה התחיל ככה. ירידה קטנה. אחוז. שני אחוזים. ארבעה. רק ניתוחי עומק הראו את המגמה. אנשים צעירים היו הראשונים לנטוש את הנייר. עכשיו הם אלה שלא מחכים לצלילי השעה שמונה כדי להתיישב ולבהות מול הקיר. אז, בעיתונים, כאשר רק הרגישו את רוחות החורף שגומר להם את משחקי הכס, נכנסו לחפירות. קיצצו בשכר, פיטרו עיתונאים, הביאו עורכים ממחלקות השיווק שישמרו על הכסף. נוריד ראש, הם חשבו. והחורף יעבור.

עכשיו, בחדשות הטלוויזיה, נכנסו לחפירות שבהן מתו חיילי דפוס העופרת. הם מנהלים את אותו קרב בלימה, עם אותם כלי נשק, עם אותם סוסי מלחמה, עם אותן חרבות. מקצצים קצת בהוצאות. מורידים מעט את סף האיכות. מעתיקים אחד מהשני. ציפוף השורות רק מקטין את השרידות. יותר קל להרוג אותם.

מיישרים קו. עם השלטון, עם הבון־טון. עם מועצת המנהלים המודאגת. אולי מבקרים את ראש הממשלה, אבל מפגינים את הגיוון הנדרש. שמירי לא תפתח עלינו. הנה, יש לנו אתיופים, מזרחים, פריפריאליים, נשים, מבוגרים, סרוגים. אפילו כתבים עם פאות יש לנו. אז מה אם לא כולם, לא תמיד, מביאים סיפור. מה זה משנה אם חלק מהם מלפססים, בולעים מלים, מדברים בשגיאות. מה זה חשוב איך הם נראים. כתב זה לא שחקן, כתבת לא צריכה להיות דוגמנית, אולי, אבל טלוויזיה זה מדיום ויזואלי. מוכרחים כריזמת מסך. יש שם מעטים מאוד שאיזה מלהקת הייתה בוחרת לתפקיד של כתב באיזו סדרה זניחה.

החיפוף נשפך לא רק מהסיפורים הממוחזרים, מהכתבות הארוכות מדי, מהסגנון הדיקלומי או מהבעות הפלסטיק. השכונה מציצה מראיונות הסקייפ וכתבות הסמארטפון. הקמצנות קופצת מכל כתובית שנייה. תרגומים מגוחכים. שגיאות בעברית שגורמות לך להתפתל. החיל במקום הכיל, שותה במקום שוטה. כמעט בכל מהדורה יש כאלה. אין כסף, הם אומרים לך, חוסכים בעורכים, חוסכים בטאלנטים. זה יעבור.

אסטרטגיית ההישרדות של העיתונים הייתה להעיף את הכישרונות היקרים, ולהישאר רק עם אלה שיקר מדי לפטר, עם אלה שמוכנים לכתוב כמעט בלי תמורה, ועם עיתונאים בינוניים וזולים, שתמיד אפשר לוותר עליהם. התוצאה הייתה שדווקא הקוראים ויתרו. עכשיו זו גם תורת המלחמה המסתמנת של חדשות הטלוויזיה. הם ינצחו איתה כמו העיתונים.

.

צילום: thinkstock

.

שתף