'היומן של יועד', פרק 5 // יונתן שם־אור

0

הפרקים הקודמים של 'היומן של יועד':

פרק 1

פרק 2

פרק 3

פרק 4

התחתנתי. אפרת נראתה כמו נימפה, עם השמלה הלבנה הצרה, הרגליים היחפות, והחרציות הצהובות בשיער החום והארוך. החופה הייתה במדשאה שעל הצוק, ממש מעל החוף. הרב מאיר אייזנר ניהל את הטקס, נתתי לה טבעת, אמרתי אם אשכחך ירושלים, והתנשקנו מול השמש השוקעת לים. אחרי שש וחצי שנות זוגיות וילדה משותפת, אנחנו בעל ואישה, כדת משה וישראל. כולם מחאו כפיים, וחזרו ליילל על ביבי, איך הוא משקר, מתעתע, מבלף, דופק את כולם, איזה קוסם הוא, והלכו אל האוכל והשתייה. זו חתונת חברים, מקום ציבורי, פתוח, חינם, כל אחד מביא אוכל. אבל זה לא משחרר אותם מהצ'ק.

היה לה מבט רך בעיניים, שנעלם לה מאז שהגר נולדה, ושתיהן העיפו אותי מהמיטה שלה. אולי הלילה זה יקרה לנו. לפחות משהו טוב יצא מהטקס הפגאני הזה. אף פעם לא התכוונו להתחתן, בכלל, אבל לא הייתה ברירה. הינד אמרה לנו שיש במחנה הפליטים ביוון הרבה יתומים, יש המון בקשות אימוץ, הרבה אירופאים עומדים בתור, והיא יכולה להקפיץ אותנו לראש הרשימה. אבל אנחנו מוכרחים להיות נשואים. עם תעודה. הייתי בטוח שאפרת תתנגד, היא ממש שונאת את הדתיים, אבל היא אמרה בטח, בשביל מוחמד הקטן, וישר נכנסה לרשת לחפש שמלות כלה מיוחדות שמוציאות לכולן את העיניים.

זה היה ערב קסום. כל החברים מהמפלגה עמדו סביבי, והתחילו להפנים. אני הולך להיות סיפור שער בכל מוסף, אייטם בכל תכנית אירוח, פאנליסט קבוע. מי יעצור אותי בפריימריז. יועד הכהן, שמאלני, שמגדל את הבן המאומץ שלו, הפליט, מוחמד הכהן, ונותן לו חינוך מוסלמי טוב. הרב אייזנר סיים, לא רצה כסף, ורק מלמל ברכות פרידה, מזל טוב, בקרוב בברית. עד כאן, אפרת קפצה, שום קיצורי זין לילדים שלי. מוכרחים ברית, אמרתי לאפרת, זה בהלכה המוסלמית, ואני גם לא מוכן שלמוחמד יהיו תסביכים בגן. מספיק שכולם יקראו לו ערבי. על גופתי המתה, אפרת הודיעה, ותשכח גם מליל הכלולות.

מעניין, אני אומר לה על הצוק, על חתיכת עור של תינוק את עושה מלחמה, אבל את הכלב לא אכפת לך לסרס. הבאנו אותו לפני חודש, מתנת יום הולדת שלושה חודשים להגר. לא גזעי, אחד מארבעה גורים שנולדו לכלבה של חבר. מאז, אני שומר עליו, כי אפרת החליטה שמוכרחים לסרס. הווטרינר אמר לה, וככה זה. אני לא יכול לסבול את המחשבה. אפרת אומרת שזה תסביך סירוס, אולי, אבל גם את הזנב לא הייתי מסכים להוריד לו. מי שלא מוכן לגדל חיה כמו שהיא, מחפצן אותה. בינתיים אני מצליח להגן על הכלב, בינתיים. יום אחד אחזור הביתה ואמצא את ביבי בלי.

זו הייתה גחמה ילדותית, שלא נחשבה עד הסוף. כלב בשם ביבי אולי נשמע דחקה, עד שזה מגיע לחיה הפרטית שלך. אני מנשק את ביבי, אני מכניס את ביבי למיטה שלי, אני אוהב את ביבי. כמו כולם, אני גם אוסף את החרא של ביבי.

האנשים התחילו להתפזר. הגר ישנה הלילה אצל סבתא שלה. את מוחמד נביא רק בשבוע הבא. הדירה ריקה. אפרת נראית כמו נימפה. בסדר, אני אומר לה, לא עושים ברית. המבט הרך חוזר לעיניים שלה. אבל גם לא נוגעים בכלב. הסכמנו? היא חשבה רגע, והנהנה. בסדר. אולי גם היא מתגעגעת אל הלילות של פעם. הצלחתי. ביבי נשאר עם הביצים.

.

לחצו כאן ותוכלו לקבל את הגיליון החדש של ליברל במתנה עד הבית

.

היומן של יועד – כל הפרקים

שתף