היום שאחרי נתניהו: כך מתכוננים סער, ארדן וכ"ץ // שרה ליבוביץ־דר

0

כבר בכניסה למגרש הגדול הסמוך לביתו של ישראל כ"ץ בכפר אחים, נראה שקרב הירושה בליכוד מתנהל במלוא עוזו. הררי אוכל גדשו את המדשאה המוריקה באירוע הסוכות המסורתי של השר. המבורגרים, נקניקיות, פירות, גלידות, בירות. מלצרים מילאו שוב ושוב את המגשים שהתרוקנו במהירות, איש לא נשאר רעב.

להגיע בסוכות אל ישראל זו מסורת אצלנו, הסביר חבר ליכוד בטרם שב ומילא את הצלחת בבשר. גדעון סער וגלעד ארדן מנסים לייצר מסורות משל עצמם. סער ערך אירוע רב־משתתפים לפני ראש השנה, ארדן חוגג בנר ראשון של חנוכה. בשורה התחתונה, אומרים מי שאומרים בליכוד, החינגות ההמוניות אינן יותר מאשר פינוק רגעי, חגיגות של אוכל וצילומי סלפי עם חברי הכנסת של הליכוד. המועמד שייבחר לרשת את נתניהו יזכה בקולות הרוב מבין 140 אלף מתפקדי המפלגה, לא בגלל נקניקיות.

התמקדנו בשלושתם. סער, ארדן, כ"ץ. כבר שנים שמדברים בהם כיורשים האפשריים, בעידן שאחרי נתניהו. לא בטוח שהמצב הזה ריאלי לחלוטין. ליולי אדלשטיין יש פופולריות גדולה, ואולי גם שאיפות משל עצמו. ישנם אאוטסיידרים כמו ניר ברקת, שמייעד עצמו בעתיד גם לקרב כזה. ויש שמפליגים למחוזות הזויים כמעט, ומדברים במירי רגב כמועמדת אפשרית. אבל בישראל, דבר אינו הזוי, והכל אפשרי.

השלישייה שלנו, בכל מקרה, מנסה כל הזמן לשדר "ראש ממשלה לעתיד". להצליח להקנות לליכודניקים את התחושה שהם אלו שמגלמים בתוכם את ערכי הליכוד (מונח שיעורר כיום ויכוח עז על עצם משמעותו), ולא פחות חשוב – שהם אלה שיצליחו להשאיר את הליכוד, על שלל הג'ובים והעוצמה, בשלטון.

אין כרגע קרב ירושה רשמי. נתניהו נעל את עניין הפריימריז מהר אחרי הבחירות האחרונות לכנסת. בסופו של דבר לא הייתה התמודדות כלל, והוא הוכרז כיו"ר התנועה – ומועמדה בבחירות הבאות. אבל אחרי החקירות שהתרגשו עליו ועל ישראל, כולם מנסים להיות ערוכים ליום הפקודה. יום הירושה.

בינתיים רק גדעון סער וישראל כ"ץ הכריזו שהם מתכוונים להתמודד על הנהגת הליכוד, ביום שאחרי. ארדן עוד לא יצא בהצהרה רשמית, אבל מאז ומעולם הוא כיוון עצמו לשם. במחנה כ"ץ בטוחים שהקרב האמיתי יתחולל בינו לבין סער. זו גם הדעה בקרב רוב תומכי סער. במחנה של ארדן משוכנעים שהקרב האמיתי יתחולל בין ארדן לסער. כ"ץ, לדבריהם, אמנם סולל כבישים ובונה מחלפים, אבל לא נתפס כמי שיכול להנהיג את הליכוד ואת המדינה.

 

כל כך דומים, כל כך שונים

שלושתם מתעבים את נתניהו. וגם זה את זה – בעוצמות משתנות בין צימוד לצימוד. הם מקפידים בכבודו של ראש הממשלה, מתוך ידיעה שכל גישה אחרת תפגע בהם, נכון לעכשיו. בשיחות פרטיות הם שבים ואומרים מה הם חושבים על ראש הממשלה, בפומבי שומרים על שתיקה מייסרת. לעיתים אף משבחים את נתניהו.

שלושתם מקווים להעביר לצידם חברי כנסת בולטים. חיים כץ ומירי רגב מחוזרים במיוחד בשל מעמדם בליכוד, מירי רגב פופולרית בקרב המתפקדים, כץ עומד בראש מרכז הליכוד ויש לו מצבת מתפקדים גדולה.

שלושתם נעדרי הילה ביטחונית, כל אחד מהם מנסה להשלים את החסר. ארדן צבר ניסיון והכרה כשר לביטחון פנים. תפקידו השני הרלוונטי, כשר לעניינים אסטרטגיים, בולט הרבה פחות. כ"ץ הוא השר לענייני מודיעין, ומנסה לייצר משם אג'נדה איפה שרק אפשר. סער ממעט להתראיין, אבל מנסה למצב עצמו כמדינאי, דרך כנסים, ראיונות, מפגשים חובקי עולם ומה לא.

שלושתם מדגישים את אהדתם לנושאים יהודיים. כל ליכודניק ממוצע מדקלם מתוך שינה את העובדה שגם ארדן וגם ישראל כ"ץ למדו בישיבות תיכוניות. על שמירת השבת של סער ויחסיו המצוינים עם המפלגות הדתיות יודע כל עכבר פוליטיקה. שלושתם נוטים ימינה, לעיתים מחשקים את נתניהו, כדי להיות ב"צד הנכון" של המפה. אם כי פה ושם יש הבלחות אחרות, כמו תוכניתו של כ"ץ לשיקום עזה.

שלושתם מקפידים לשמור על קשר הדוק עם השטח הליכודי. לסער זה קל יותר, הוא פופולרי שם והיומן שלו אינו של כשל השרים ארדן וכ"ץ. "גדעון הולך לכל פינה ופינה", אומר פעיל ליכוד ותיק. ובעוד כ"ץ מכין את סוכת ההמונים, ארדן ערך למעלה מ־20 אירועים לפני ראש השנה בהשתתפות חברי ליכוד.

שלושתם פונים אל מרכזי הכוח של הליכוד, אל קבלני הקולות, אל המתנחלים, הדתיים, הסניפים העירוניים החזקים. הם לא יוצאים נגד קבוצת 'הליכודניקים החדשים', שאת כוחם עוד יש לאמוד. ההערכה היא שבסופו של דבר המצביעים החופשיים הם אלה שיכריעו את הכף, לא מי שמקבלים הוראות מראשי ועדים או מנהיגי ההתנחלויות. שאינם כפופים לרשימות מומלצים.

שלושתם מייחסים חשיבות עצומה לתקשורת. סער, עיתונאי לשעבר, הוא הפוליטיקאי המקושר ביותר במדיה כנראה. ארדן הוא מרואיין רהוט ומבוקש. כ"ץ עושה מאמצים אדירים כדי להשתפר בזירה הזו. כ"ץ וארדן היו ממשכנים בית עבור היחס שסער מקבל בתקשורת. האירוע בסוכות אצל כ"ץ, שנחשב ללהיט במפלגה, כמעט ולא הוזכר בעיתונים המרכזיים. לסער זה לא היה קורה, אמרו חברי ליכוד ל'ליברל'. במחנות של כ"ץ וארדן מביטים בטינה על הקשרים של סער עם התקשורת, וסבורים כי הם בעמדת נחיתות לא הוגנת יחסית אליו.

שלושתם שקועים עמוק בפוליטיקה הפנים־ליכודית, "זו מלחמת עולם", אומר אחד הפעילים המרכזיים בליכוד, "כולם מבוהלים, כולם רצים". הם מעורבים זה בקמפיין של זה עד לרמות הקטנות ביותר. די שלאחד מהם נודע שפעיל הנחשב לאיש שלו נפגש עם פעיל ממחנה אחר או עם אחד המתמודדים, כדי שהרוחות יסערו. די שלאחד המתמודדים ייוודע על אירוע שהתרחש שלא בנוכחותו, והוא כבר הופך עולמות.

ויש גם השמצות והכפשות הדדיות. כל לחיצת ידיים בלתי נמנעת נעשית באווירה קפואה. חברי ליכוד נזכרים בנימה משועשעת איך בחתונת גלית, בתו של דוד ביטן, בקיץ האחרון, שמרו השלושה על מרחק. "יש שנאה שם", מאבחן קבלן קולות בולט ופעיל מרכזי בליכוד.

עצם המחשבה על היום שאחרי נתניהו גם מתסיסה ומעוררת חלק מהשטח. שנים רבות שלא הייתה התמודדות אמיתית לראשות המפלגה. הנוכחות בכנסים, באירועים, באזכרות ובחגיגות משפחתיות בולטת מבעבר. "כמות כזו של כנסים לא ראינו כבר שנים", אומר לנו אותו פעיל מרכזי.

בתוך כל זה, מעמדו של נתניהו איתן. איש לא יחתור נגדו בגלוי, אבל מורשתו, אם הייתה כזו, הולכת ונשחקת. ליכודניקים בולטים אומרים שמתמודדי העתיד לא ישקיעו מאמצים מיוחדים לפנות אל אוהדיו של נתניהו במפלגה, מהסיבה הפשוטה שאחרי לכתו של נתניהו לא יהיו הרבה כאלה. לנתניהו אין באמת מחנה. הוא איש ההמונים, מורם מעם ומפוליטיקה פנימית. כך שמוטת השליטה וההשפעה שלו עשויה לאבד רלוונטיות ביום שיפנה את הזירה.

איור: ניר גולן

שתף