הג'יני של התאגיד // יונתן שם־אור

0

אתה לא יכול לדעת מתי תפתח איזה בקבוק וייצא משם ג'יני. יש לך משאלה אחת, השד שחילצת יאמר, רק אחת, אז כדאי שתתכונן לשאלה הזאת ותחשוב טוב. אין בעיה. הרי אתה מוכן לזה מילדות. עצור, הג'יני יסתום לך את הפה, אל תתחכם, אל תבקש ש"כל המשאלות שלי יתגשמו".

המשאלה ששמורה מימי הגן נפסלת. ממילא, אז לא יכולת לחשוב על הבקשה הנכונה שתכף תגיד. עכשיו אתה יודע. תחזיר אותי בזמן, תגיד לג'יני, אבל בלי למחוק לי את הזיכרון. זה כל מה שאתה צריך. נכנסת בכל כך הרבה דלתות לא נכונות. לו רק היית בוחר אחרת.

המילה "בהרצה" שכתובה מתחת ללוגו של שידורי התאגיד היא הג'יני הזה. אפשר לחזור ולהתחיל אחרת. לא את הכל צריך לשנות. לא את הכל כדאי, לא את הכל אפשר. דרמות טובות מצריכות הרבה מאוד כישרון, לא בטוח שיש כאן. החדשות זה החדשות. דוקו, פעם זה יוצא ככה ופעם ככה. ריאליטי לא עושים בשידור הציבורי. נכון שהחוק עבר, אבל זה כמו עם בית המלוכה באנגליה. גם התאגיד תמיד בסכנת קיום. כדי לשרוד, מוכרחים לעשות משהו.

המשהו הזה הוא תרבות. זה קלף הניצחון של ערוץ ציבורי. אם מייצרים ערך תרבותי ממשי, שורדים. על זה מדינות תמיד משלמות. הם כמעט הבינו את זה שם, בתאגיד, יש להם אפילו תוכנית יומית לכיסוי התחום, אבל זו הבנה חיצונית, יחצנית.

להושיב שתי עלמות על ספת רי"ש ענקית באולפן שנראה כאילו נלקח ממחסני העודפים של הטלוויזיה החינוכית, זו החטאה צורנית. היתרון התרבותי של השתיים הוא רק עצם הווייתן המגדרית והמגזרית. גם נשים וגם כאלה שבאות משתי קהילות שלא נחשבות כאן לאליטה השלטת, ואז הדרך להתרסקות מובטחת.

תרבות מעניינת כמה מאות אלפי אנשים בארץ. עשרות אלפים ממש חיים אותה. כבר הרבה שנים שאין כאן איזה מגדלור מנווט, אוטוריטה סמכותית שחורצת גורלות ומוצא הפה שלה מעלה או מוריד יוצרים. אין כאן כאלה, בין השאר מפני שאין במה חזקה שממנה אפשר לעשות את זה. תוכנית התרבות של התאגיד הייתה יכולה להיות הבמה הזאת.

אבל לשם כך צריך מערכת שמבינה, חיה ונושמת תרבות. שמכירה, לעומק, את העולם הזה. את מה שהיה ומה שישנו, את מה שנשכח ואת מה ששינה. צריך אנשים שההיסטוריה של התרבות חיה בתוכם. בעולם, וכמובן בישראל. אנחנו עושים כאן תרבות עברית. צריך מנחים, או מנחה, עם תמהיל נכון של רשע וסימפטיה, ידע ותפיסת עולם. אחד שכל תוכנית שלו תעביר זרמי חשמל בכל עולם התרבות.

חלק ישנאו אותו, אחרים יסגדו לו, אבל ככה יוצרים משמעות וכוח. תוכנית תרבות יומית לא אמורה להיות מין גיא פינס על ספות. קצת רכילות על סלבס בתוספת יחסי ציבור. בטח לא כאשר השתיים שמובילות את התוכנית נשענות כל הזמן לאחור, ומניחות יד פרושה על גב הספה. ככה יושב אדם משועמם שממתין כי זה שמולו יעניין אותו. ככה יושבים אנשים שלא מבינים תרבות.

אפשר עדיין לשנות. אפשר לחזור בזמן ולהתחיל שוב. הג'יני לא יחכה הרבה זמן. גם הצופים לא.

שתף