במעמקי השחיתות // מאת שרה ליבוביץ־דר

0

 

סקירה מלאה וגילויים חדשים בתיק 3000: פרשת הצוללות וכלי השיט

בסופו של דבר החליט איש העסקים דוד קוליץ לוותר על העסקה. קוליץ, מהמקושרים בעולם העסקים הישראלי, התעניין במכרז הספינות. כן, אותו מכרז שבגללו ראש הממשלה בנימין נתניהו ייקרא (נכון לפרסומים בעת סגירת הגיליון) למסור גרסתו.

ביולי 2014 פרסם משרד הביטחון מכרז בינלאומי לרכישת ארבע ספינות לאבטחת שדות הגז בסכום של למעלה מ־1.5 מיליארד שקל. קוליץ יצר קשר עם מספנה באסיה. די מהר הבין שעל לוח השחמט הזה הוא לא יצליח להזיז אפילו פיון. התברר שכוחות גדולים בהרבה ממנו בחשו בקלחת הרותחת. קוליץ החליט לא לגשת למכרז. כי מה הטעם להתרוצץ ולעמול אם ממילא סיכויי הזכייה זניחים עד בלתי אפשריים.

ראוי להתעכב על מעורבות קוליץ בפרשה, שנחשפת כאן לראשונה. קוליץ מייצג זה שנים חברות ביטחוניות זרות בישראל. היה מקורב לעזר ויצמן, ליצחק רבין ולאמנון ליפקין־שחק, מיודד עם בוז'י הרצוג, אהוד ברק ויעקב פרי. מקורב לאהוד אולמרט, תרם לציפי לבני, ליאיר לפיד, לראובן ריבלין ולדן מרידור. וגם חבר במועצה להנצחת פועלם של נשיאים וראשי ממשלה במשרד ראש הממשלה. ייתכן שאפשר לסמוך על חוש הריח המפותח שלו, אם החליט לא להתקרב למכרז הספינות.

פרשת הצוללות וכלי השיט, או בכינויה במשטרה 'תיק 3000', מורכבת משלוש חקירות נפרדות: ביטול מכרז הספינות הבינלאומי והעברת הבנייה של ארבע הספינות למספנה הגרמנית, טיסנקרופ, ללא מכרז; ההחלטה על רכישת שלוש צוללות נוספות לחיל הים בניגוד לחוות דעתם של בכירים ביטחוניים; והאישור שניתן לגרמנים למכור למצרים צוללות דומות לאלה שנמכרו לישראל. לאחרונה פורסם שהמשטרה תמליץ על הגשת כתבי אישום בתיק 3000 נגד עורך דינו של נתניהו, דוד שמרון. עדיין לא התקבלה החלטה בעניין שותפו יצחק מולכו. המלצות לכתבי אישום יוגשו גם נגד ראש לשכת נתניהו לשעבר דוד שרן, המשנה לראש המל"ל לשעבר אבריאל בר יוסף, ומפקד חיל הים לשעבר אלוף אליעזר מרום (צ'ייני).

למרות הבהרות קודמות מצד הפרקליטות שנתניהו (באותם שלבים) לא קשור לתיק 3000, העננה בפרשה מתקרבת אליו. ראש המל"ל לשעבר ומי שהיה יועצו הקרוב של נתניהו, עוזי ארד, קרא לחקור את ראש הממשלה בפרשה והוסיף שזו נחקרת באיטיות ועלולה למוטט את כל מה שידענו על ביטחון המדינה. גם שר הביטחון והרמטכ"ל לשעבר, משה בוגי יעלון, שהעיד בפרשה, יותר ממרמז לכך ומפנה אצבע מאשימה כלפי ראש הממשלה.

 

הצורך בספינות: בחזרה לעשור הקודם

מכרז הספינות הבינלאומי הוא המפתח להבנת השחיתות הישראלית. כאן הכסף הענק. שמפניה ורודה, סיגרים, מעילים ותכשיטים עלולים להיתרגם לכתב אישום בפרשה אחרת, אבל הכסף הגדול באמת נמצא במקום אחר.

כבר ב־2006 עלה בחיל הים הצורך לרכוש ספינות טילים חדשות. במהלך הגישושים הראשונים נבדקו שתי חברות אמריקאיות, לוקהיד מרטין ונורת'רופ גראמן, שבנתה את הסטי"לים מדגם סער ויוצגה בארץ על ידי חברת אלול של דוד קוליץ, שנעזר באלוף במיל' אלכס טל, לשעבר מפקד חיל הים. שתי החברות דרשו מחירים גבוהים מדי. בחיל הים העדיפו לשלם פחות.

תהליך הרכש נע באיטיות. על פי מבקר המדינה, באיטיות רבה מדי. בדו"ח ממרץ 2014, שחלקו חסוי, נחשף שעבודת המטה שעסקה בהגנה על אסדות הגז בים החלה בנובמבר 2010 במל"ל. אולם, רק באפריל 2013 הובאה הצעת המטה לאישור הקבינט הביטחוני. למרות התמשכות ההליך ההצעה הייתה חלקית, אך קבעה שצה"ל יבצע את ההגנה בצורה היעילה והזולה ביותר.

כל מי שעוסק בתחום ידע, שמונה שנים לפני פרסום המכרז, על קיומה של עבודת המטה. פה ושם היו גישושים של מספנות שונות. לאף אחד לא בער שום דבר. ב־2012 הגיע למשרד הביטחון תת־אלוף במיל' עמרי דגול. בעבר שירת כראש מספן ציוד בחיל הים, והוא הבעלים של חברת דוקפורט שביצעה בין השאר פרויקטים בנמל חיפה. דגול עובד עם איש העסקים רמי אונגר, שלו עסקי ספנות חובקי עולם. הוא הציע – לדבריו, לבקשת משרד הביטחון – ארבע ספינות אבטחה ממספנת יונדאי שבדרום קוריאה. בעבר, כראש מספן ציוד בחיל הים, ביקש דגול אישור לרכישת שתי ספינות מצי ארה"ב. שש שנים אחר כך סבר שצריך לרכוש ארבע ספינות קוריאניות.

 

ההתנגדות לדרום קוריאניות

רמי אונגר עובד שנים רבות בדרום קוריאה. מייבא משם מכוניות ובונה ספינות במספנות המקומיות. חברים קרובים, בהם ידועים ובכירים, פונקו בטיסה לדרום קוריאה להשקה של אחת האוניות שלו. אונגר לא צריך היה לעבוד קשה כדי לשכנע את אנשי משרד הביטחון שהוא האדם הנכון במקום הנכון. בחיל הים, כאמור, הניעו את ההצעה של אונגר ודגול והבהירו למינהל הרכש במשרד הביטחון שיונדאי היא המספנה היחידה שיכולה לבנות את הספינות בגודל המבוקש – 1,200 טון. אגב, עם המעבר למספנה הגרמנית שונתה הדרישה לספינות בגודל 1,800 טון.

יונדאי היא המספנה הגדולה ביותר בדרום קוריאה, ועל פי דירוגים שונים אף נחשבת למספנה הגדולה בעולם. היא מונה כ־20 אלף עובדים, וב־45 שנותיה בנתה למעלה מ־2,000 אוניות שונות, גם לחילות ים שונים.

במשרד הביטחון נטו לקבל את הצעתו של אונגר ולהכריז על יונדאי כעל ספק יחיד. ההכרזה הייתה חוסכת הרבה עבודה פנימית, כי המחירים הדרום קוריאניים נחשבים הוגנים, והעסקה הייתה משתלמת לשני הצדדים. מבחינה חוקית אפשר להכריז על חברה כעל ספק יחיד ולעקוף את חובת המכרזים. אבל לא כולם התלהבו מהרעיון. ראש מינהל הרכש במשרד הביטחון שמואל צוקר התנגד. "לא הבנתי למה ספק יחיד", הוא אומר ל'ליברל'.

דגול ואונגר נתקלו לא רק בהתנגדות בתוך משרד הביטחון, אלא גם במתחריהם שזינבו מאחור והכריזו שגם להם מגיע נתח מהעוגה הדרום קוריאנית השמנה. במשרד הביטחון התעוררה מהומה קטנה. היו מי שבאו בטענות לחיל הים שהציע את יונדאי כספק יחיד. בכל מקרה, אחרי שהתכוונו לסגור את העסקה עם יונדאי הבינו במשרד הביטחון שאין ברירה, עליהם לשתף גם אחרים, אם כי לא חרגו מגבולותיה של קוריאה הדרומית. סקר שוק מוקדם של חיל הים מצא שהספינות הקוריאניות מתאימות לישראל כמו כפפה ליד. או כפי שאומר בכיר לשעבר במשרד הביטחון: "רק לבוא ולקחת".

יש שתי מספנות נוספות בדרום קוריאה, חוץ מיונדאי. את מספנת אס.טי.אקס אופשור אנד שיפבילדינג ייצג יוסי סמירה, הבעלים והמנכ"ל של חברת זוקו שילובים. סמירה גייס לעזרתו את אלוף במיל' אליעזר צ'ייני מרום, שעל פי החשד קיבל כסף גם מהחשוד העיקרי שהפך לעד מדינה, מיקי גנור, נציג המספנה הגרמנית טיסנקרופ. שוחד לכאורה, כדי לסייע לו לדחוף את העסקה לכיוון הגרמני. במילים אחרות, צ'ייני הניח כמה ביצים בסל ויהיה בסביבה, תהא הזוכה מי שתהיה, קוריאה הדרומית או גרמניה.

 

הניסיון של חזי בצלאל

סמירה, על פי מקורביו, מעדיף לעבוד מתחת לרדאר. אם כי גם שם, הוא מקושר היטב. היה שותף של המיליונר הבריטי ברנרד שרייר, שהיה מקורב לאהוד אולמרט. אבריאל בר יוסף היה דירקטור חיצוני בזוקו שילובים. סמירה עובד גם באפריקה, שם הוא מספק ציוד הנדסי לכמה מהחברות הישראליות הגדולות ביותר, ובהן שפיר הנדסה, אותה חברה שיועצה לפיתוח עסקי וגיסו של השר יובל שטייניץ, גרי חכים, נחקר בתיק 3000.

בזוקו שילובים ראו בעסקת הספינות הזדמנות אדירה. שנים ארוכות הם עובדים בתחום הביטחון. לא לעיתים קרובות נתקלו בעסקה של למעלה מ־1.5 מיליארד שקל. הם נפגשו עם אנשי חיל הים, טסו הלוך ושוב בין ישראל לדרום קוריאה. "התכוננות מטורפת", מתארים אנשים המכירים את החברה, "בחיל הים רצו ספינה שהיא שילוב בין ספינות של משמר החופים לספינה צבאית. בזוקו שילובים עבדו על תחשיבים ועל תכנון של הספינה. השקיעו המון זמן וכסף. כשאתה רוצה עסקה גדולה מהסוג הזה, אתה לא עושה חשבון של זמן וכסף".

הייתה להם רק בעיה אחת – יחסית לשלוש המספנות הקוריאניות הגדולות, יונדאי, דייהו וסמסונג, מספנת אס.טי.אקס אופשור אנד שיפבילדינג נחשבת לקטנה עם כ־3,000 עובדים. לא רק זאת, חברת האם, אס.טי.אקס קורפוריישן, פשטה את הרגל, עברה לידי ממשלת קוריאה והבנקים הנושים המחזיקים היום ברוב מניותיה מחפשים קונה ראוי.

בזוקו שילובים הבינו שאפילו כאן, איפה שהכל עובר, התקשרות עם מספנה קטנה, שחברת האם שלה נמצאת בהליכי פשיטת רגל, לא תצליח לעבור את תנאי הסף במכרז ישראלי. סמירה העיד גם הוא בפרשה.

את מספנת דייהו ייצגו חזי בצלאל ויחיאל חורב. בצלאל, שעשה את מרבית הונו באפריקה, עוסק גם בנדל"ן בלונדון, משקיע בקולנוע, תקשורת ועוד. כמו סמירה, בצלאל מעדיף לעבוד הרחק מהתקשורת אבל מקושר היטב. מיודד עם אהוד אולמרט ואהוד ברק, היה מקורב לשמעון פרס, הצטרף לאביגדור ליברמן בנסיעתו לאפריקה, היה השושבין הראשי במפגשים של נשיא רואנדה פול קגאמה עם בנימין נתניהו בביקוריו בישראל.

יחיאל חורב, לשעבר המשנה למנכ"ל משרד הביטחון וראש המלמ"ב, פרש מהמשרד לפני כעשר שנים. מאז הוא עוסק בתחום הביטחוני, בין השאר כשותף עם בצלאל בפרויקטים שונים. גם הם השקיעו מאמצים רבים בעבודת ההכנה. נסיעות מרובות לדרום קוריאה וארגון פגישות בין נציגי המספנה לאנשי חיל הים ומשרד הביטחון בישראל.

 

"לא הגענו לשלב המחיר"

במשרד הביטחון נשארו עם שתי מספנות קוריאניות, דייהו ויונדאי. שתיהן ראויות, ענקיות. גם שמה של סמסונג ריחף באוויר. יש לציין שהמספנות הדרום קוריאניות נלחמות על חייהן ולאחרונה נעשו ניסיונות ממשלתיים מוחשיים להוציא אותן מהבוץ, לאחר שהפסידו 5 מיליארד דולר ובתקווה שצבר ההזמנות השנה יחזיר אותן לקדמת הבמה. אולי בגלל זה עשו המספנות הקוריאניות מאמצים ניכרים לזכות בעסקה הישראלית. על פי עדותו של מיקי גנור, עורך דינו דוד שמרון הצליח לכאורה להוריד את נציגי משרד הביטחון מהמטוס בטרם המריאו לקוריאה, כדי לא לפגוע בסיכויי טיסנקרופ לזכות בעסקה. אולם צוקר יחד עם ראש מספן ציוד בחיל הים, תא"ל משה זנה, הספיקו לערוך סיור במספנות בדרום קוריאה והתרשמו לטובה הן מגודלן והן מניסיונן המקצועי.

שאלת המחיר עדיין לא עלתה. משה יעלון סיפר בעבר כי "קיבלנו הצעה טובה מאוד מהקוריאנים, גם מבחינת מחיר וגם מבחינת תכולה". אבל בכירים לשעבר במשרד הביטחון אומרים שהמו"מ עם הקוריאנים לא התגבש לכלל הצעת מחיר. "לא הגענו לשלב של מחיר. הקוריאנים לא הגישו הצעת מחיר", אומר שמואל צוקר ל'ליברל'. בכיר נוסף במשרד הביטחון שהיה מעורב במגעים עם דרום קוריאה אומר ששאלת המחיר לא עלתה. "הבנו באופן עקרוני, מתוך סקרי שוק, מה תהיה הצעת המחיר של הקוריאנים, אבל לא הייתה הצעה רשמית", אומר הבכיר. בהתאם לכך הניחו במשרד הביטחון שהמחיר של הספינות הדרום קוריאניות, יהיה כשליש פחות מזה של הגרמניות.

אמנם על מחיר עדיין לא דיברו, אבל המו"מ בין ישראל לדרום קוריאה היה אינטנסיבי. בין השאר דנו נציגי משרד הביטחון עם הקוריאנים על רכש גומלין. הדרום קוריאנים ניאותו לרכוש בישראל מערכת של כיפת ברזל אם יזכו בעסקת הספינות. רכש גומלין הוא סעיף מרכזי כמעט בכל הסכם ביטחוני. ביצועו, לעיתים, לוקה בחסר. לדוגמה, טיסנקרופ הסכימה לבצע רכש גומלין בישראל בסכום של 700 מיליון שקל בעקבות מכירת צוללות דולפין לישראל. המימוש התנהל בעצלתיים. כמה שנים אחרי השלמת העסקה גרמניה עדיין לא עמדה במלוא התחייבותה לישראל. לאחרונה נשקלה במשרד הכלכלה האפשרות להכניס את החברה לרשימה השחורה, דבר שימנע ממנה להתמודד על מכרזים עתידיים.

הכתבה המלאה פורסמה בגיליון המודפס. ליברל פברואר.

 

רוצים לקרוא את המשך הכתבה? לפרטים על מבצע מנויים חדש ואטרקטיבי – חודשיים ראשונים ב-19.90 ש"ח בלבד – לחצו כאן

שתף