איש השנה: אביחי מנדלבליט. פרופיל // רונית ורדי

0

ב־2022, בואכה יום הולדתו ה־59, צפוי ד"ר אביחי מנדלבליט לסיים את תפקידו כיועץ המשפטי לממשלה. על פי התכנית, תיסלל אז דרכו לבית המשפט העליון. אם ימשיך נוהג המינוי לנשיאות המוסד על פי שיטת ה"סניוריטי", מנדלבליט עשוי לא להתמנות לעולם לתפקיד שאותו מילא מאיר שמגר, האדם הנערץ עליו. אבל בהכירנו את המערכת הפוליטית־משפטית, ההולכת ומתעצבת מחדש; לצד היכולות יוצאות הדופן של מנדלבליט, יכול מאוד להיות שעד אז הנוהג ישתנה. ומי שרק לפני שנתיים ניבאו שדרכו הציבורית גמורה – יגיע לכס הנכסף.

בינתיים, הוא צריך לצלוח את אחת התקופות הסוערות והמאתגרות של שלטון החוק. וכן, גם את הבדיקות בענייני ראש הממשלה בנימין נתניהו; לצד ההכרעה בדבר כתב אישום נגד רעייתו של האחרון. חלק מהמשתתפים בפורום השבועי של מנדלבליט בעניין הזה, כמו גם פקודיהם, מורטים שערות בעצבים לאור גרירת רגליים, לתחושתם. אבל מנדלבליט אינו מתרגש. יש לו את תמונת המצב הכוללת לפניו; והאלוהים שלו הוא בשמיים – לא במהדורות החדשות ובעיתונים; ובטח שלא בבית ברחוב בלפור בירושלים.

לפני שנים אחדות, כאשר שקל נתניהו את מינוי מנדלבליט למזכיר הממשלה, הזהיר אותו אהוד ברק. "הוא יהיה נאמן לך כמו כלב", אמר, "אבל ברגע האמת, אתה לא יודע מה הוא יהיה". ברק עצמו סיפר על כך בראיון שהוקלט לצורך עריכת ספר עליו. נתניהו התעלם לבסוף מהמלצות/אזהרות ברק. גם לתפקיד היועץ המשפטי לממשלה הגיע מנדלבליט בחסות נתניהו (ובדרך לא קלה, ועל כך בהמשך). וכך הפך לאיש שיקבע את עתיד הבדיקות־חקירות העוסקות בו, במשפחתו ובאנשי שלומו. וכל אחד יכול להניח כי באישון לילה, בכל לילה, מתהפך הזוג נתניהו על יצועו: ואולי אהוד צדק? אולי מנדלבליט הוא האחד שילך בדרכם של יועצים משפטיים כמני מזוז ואהרן ברק, ורחוק מנתיביו של היועץ שכונה "היועץ המשפחתי לממשלה" יהודה וינשטיין? עיניהם נשואות לאותה פגישה שבועית סגורה, זאת שמקיים בכל שבוע מנדלבליט עם צוותי החקירה בעניינים האלה ועם בכירי החוקרים והפרקליטות, שבה יגובשו ויבושלו ההכרעות בעניינם.

נתניהו מושך כמובן את רוב רובה של האש ותשומת הלב הציבורית בהקשר של חשדות לפלילים בצמרת הציבורית. אבל ישנם תיקים נוספים על שולחנו של היועץ בהקשר הזה. הפרקליטות ממשיכה להוביל את החקירה בחשדות לפלילים בחצרותיהם של השרים חיים כץ ואריה דרעי. גם תיק החקירה בעניינו של יצחק (בוז'י) הרצוג טרם נחתם על ידה, למרות המלצת המשטרה לסגור אותו.

************

מלבד הניסיון לברר את כל אלה בכלים משפטיים גרידא, כדאי לצלול ולבאר את מה שמתחבר לדברים ההם של ברק לנתניהו; למקום שבו הכל מתחיל ונגמר – שולחנו של היועץ המשפטי המסקרן ביותר זה שנים רבות. ובעיקר, להבין את השורשים – ואת המוטיבציות. מה באמת מניע את אביחי מנדלבליט? כיצד הגיע לאן שהגיע? לאן הוא שואף ולמה הוא נאמן? מהם כישוריו, מהי מסכת ערכיו?

בחודשים האחרונים למדנו את האיש. פרשת חייו הייתה מפרנסת בקלות דרמה טלוויזיונית מורכבת. כמו הנתון שכמה מאלו הכפופים לו כעת הובילו חקירה פלילית שהייתה עשויה לחסלו. זמן ממושך שבו שמו הטוב היה תלוי בין גן העדן לגיהנום. ובכל אותו זמן, לא ידע לילה שקט. לא רגע מנוחה. ואז, באחת, כל זה נעלם. והוא מונה לבוס הגדול, לדמות המפתח של מערכת המשפט הישראלית. אז מה לדעתכם עובר בראשו בעת שהוא פוגש את פרקליט המדינה, שי ניצן, כמנהלו. במציאות. ולא עם גרזן בסיוטי הלילה של תקופת החקירות?

אבל בשביל להגיע לסוף, צריך כמובן להתחיל בהתחלה.

הדר בית"ר ושוק בצלאל

משפחת מנדלבליט נטועה עמוק בתנועת הליכוד הוותיקה. עוד מימיה כחירות. ברוך מנדלבליט, שכונה בפי כל "מיקי", אביו, היה חייל נאמן בפלוגותיו של מנחם בגין. פעיל בסניף צפון תל אביב. מעמודי התווך של "הזרם החברתי" של הליכודניקים, זה שמנהיגו הבולט היה דוד לוי. מנדלבליט האב היה חבר בחבורה אשכנזית תל אביבית, שנותרה מחוץ לצמרת הבורגנית, העשירה, של התנועה. סוחרים, בעלי מלאכה ועובדי עירייה, שחברו לפעילי שכונות מהתקווה, מכפר שלם ומפרברי יפו.

חברי כנסת תל אביבים כמו מיכה רייסר ז"ל ומיכאל קליינר התבססו על קבלני הקולות שלהם. הזרוע הירושלמית של מחנה לוי התבססה אף היא על מי שהאליטה של רחביה  – כמו דן מרידור ואהוד אולמרט – לא בדיוק קיבלה. ראש וראשון שביניהם היה רובי ריבלין, אז עורך דין צבעוני שעיקר עתותיו בכדורגל. ריבלין הירושלמי ניהל את בית"ר ירושלים, ואילו מנדלבליט האב עמד בראש בית"ר הארצית, וכיהן גם כסגן יו"ר ההתאחדות לכדורגל מטעמה. הוא נודע כמי שהיה מגשר בין יורם אוברקוביץ', ראש הוועד האימתני ביותר בארץ ונציג הפועל, לבין מרכז מכבי.

כשהובא למנוחות, חזר יו"ר ההתאחדות גברי לוי מחו"ל כדי להשתתף בהלוויתו. מנדלבליט היה אהוד גם על עמיתיו וגם על אלה מצידו השני של המתרס. איש רציני, אך גם צנוע. לאחר מותו פרסמה בית"ר ספרון לתיעוד קורותיה, ובפתחו – קווים לדמותו של מנדלבליט: "חבר, אח, בן משפחה ודוד. ובעיקר האבא של כולנו".

מנדלבליט האב הגיע לישראל עם הוריו כילד. במהלך שנות ה־30 התחנך בתל אביב ומאז לא עזבה. היה פעיל באצ"ל, נפצע בקרבות לכיבוש יפו. הוא נישא לבת משפחת קרוג, בת העלייה השנייה, הסוציאליסטית. אביה עבד כפועל בניין, אך הלך לעולמו בגיל צעיר. בתו, אמו של אביחי, קראה לו: אבי(־)חי. הוא נולד לאחר שתי אחיות גדולות. פזית מנדלבליט וסמדר לוי – הראשונה עובדת בחברת "ביסקוטי", השנייה במשרד התיירות.

מיקי מנדלבליט, האב, היה מעורב באין ספור דילים פוליטיים. חבריו ישבו במשרות מתגמלות בעירייה. אבל מנדלבליט לא ביקש דבר לעצמו, והסתפק בניהול בית העסק הידוע שלו, באחד המיקומים המיתולוגיים של העיר: חנות מוצרי טקסטיל בשוק בצלאל, סמוך למצודת זאב. לחנות "השמאטעס" של מיקי מנדלבליט זרמו משפחות יוצאי אצ"ל מכל תל אביב. מהתקווה ויד אליהו ועד הצפון הישן. באים עם הילדים לקנות מכנסיים לקראת החג. כי זה היה זול, אבל ברמה סבירה בהחלט. ומיקי לא ירמה.

בחנות בשוק בצלאל התרכזו גם פעילים של מחנה לוי. שם, בין הקולבים, סגרו דילים לתפקידים שונים. חלק מהשיחות שנוהלו בחנות שימשו חומר רקע לטורי פרשנות פוליטית. באותם ימים היה למנדלבליט חבר: אברהם אפל, אביו של איש העסקים דודי אפל, שהיה איש הכספים של מחנה דוד לוי. אפל הצעיר צמח שם, בין הדוכנים של שוק בצלאל, עוד לפני שדוד לוי היה לשר השיכון, והוא  – אפל – ליזם נדל"ן מעושר. בהמשך יסתבך בפרשיות שוחד ומרמה, יישב בכלא ויחזור בתשובה.

מיקי מנדלבליט עשה הכל כדי להרחיק את בנו משוחרי רע. וגם מהמצודה, מהדילים ואפילו מכדורגל. הוא התעקש שאביחי הצעיר ילך ללמוד משפטים בעתודה האקדמית של אוניברסיטת תל אביב. דן להט, הילד של צ'יץ'  – אז ראש עיר אהוד – הולך ללמוד משפטים בתל אביב. וגם אתה תלמד שם. רעייתו עדה, דוקטור לחינוך, חשבה כמוהו. אמו של היועץ חקרה את מערכת החינוך בסינגפור בהשוואה לשלנו, איך הצליחה להזניק את תלמידיה מתהומות האנאלפבתיות לצמרת המתמטיקה והמדעים העולמית.

החיים במגרש

את בנה שלה, אבי (אביחי), המתמטיקה לא עניינה. היה לו עניין מרכזי אחד בראש: כדורגל. מנדלבליט הצעיר שיחק בנבחרת הנערים של מכבי תל אביב. כתף אל כתף עם שמות כמו בוני גינצבורג ומוטי איווניר. ולא נפל מהם. להפך. הם קראו לו רומינגה, על שם קפטן באיירן מינכן ונבחרת גרמניה האגדי, מכונת שערים נערצת בכל העולם. גם אבי שיחק, ועודו משחק. חלוץ וקיצוני ימני עם שליטה מצוינת בכדור. יכולת נגיעה קלאסית. אז, חבריו – בדיוק כמוהו – קיוו שימשיך במגרש.

קבוצת הנערים שארגן לטובת הטורנירים באליפות עיר הנוער נקראה "שוורץ הנוקם", והיא נפלטה בסיבוב השני מהאליפות. השער היחיד שהבקיעו נרשם על שמו של הג'ינג'י הצעיר אביחי. באותם ימים, עיר הנוער הייתה הבמה המרכזית של המתבגרים התל אביבים, והזירה הטבעית לצפונבונים שבהם. פרחי הפוליטיקאים של הגימנסיות פעלו בה. וגם פרחי הכדורגל והמוזיקה. רמי קליינשטיין ויאיר לפיד הופיעו שם לראשונה. אבל קליינשטיין ולפיד למדו באליאנס ובגימנסיה הרצליה היוקרתיים יותר, ואילו מנדלבליט בעירוני ה', שהיה רק "בסדר גמור".

בני בגין הוא אחד מבוגריו המפורסמים של התיכון הזה. גם צחי הנגבי וגיא מרוז, המבוגר בשנתיים ממנדלבליט. בעירוני ה' למדו הילדים מהצפון הישן, שהתגוררו בבתי שיכון צנועים יחסית, להבדיל מהבתים המרווחים והמפוארים יותר בשכונות שסבבו את כיכר המדינה. בית הספר הטמיע בתלמידיו ערכים חילוניים, הומניסטיים, חברתיים. תואמים היטב את ערכיו האישיים של מיקי מנדלבליט. אצל הבן אבי, היו ערכים, אבל הפוקוס היה ברגליים. תן לו שיתמקצע אצלנו, ביקשו מנהלי מכבי מהאב. לילד יש רגל מצוינת. גם ראש. לא חבל?

אבל כדורגל, קבע האב, זה בשביל אחר הצהריים. בגיל 18 עליו להיכנס לעולמות תוכן אחרים. להכשיר עצמו כאליטה משרתת. אינטלקטואלית. איכותנית. ללכת בדרכו של האיש הכי מכובד בקרב משפחות יוצאי האצ"ל של אותן השנים, השופט העליון דאז מאיר שמגר.

שמגר, שהיה בין אנשי האצ"ל שהוגלו למחנה מעצר בריטי באפריקה, היה לפרקליט הצבאי הראשי, ליועץ המשפטי לממשלה ולנשיא בית המשפט העליון. הוא "הרול מודל" – דמות החיקוי המרכזית – שאביחי מנדלבליט גדל לאורה. כשהתמודד מנדלבליט על תפקידו הנוכחי, הופיע שמגר בראש רשימת הממליצים שהגיש לוועדה. פרופ' יובל אלבשן כתב לפני חודשים אחדים ב'הארץ' על דמותו, לרגל ספר הביוגרפיה שפרסם נשיא העליון בדימוס: "קל לטעות (בשמגר)… קולו השקט, מראהו האצילי, הכבוד שהוא נוהג בבריות, התפקידים הממלכתיים הבכירים ביותר שמילא וכתיבתו המשפטית והשיפוטית (שהיו תמיד שקולות, זהירות ונטולות זיקוקי דינור) עשויים לצייר אותו לעיניים זרות כשופט ממסדי, שמרן וממלכתי. לא שזה תיאור מוטעה, אבל הוא רחוק מלמצות את המשפטן שמגר, שיחד עם זה היה מהפכן. מהפכן משפטי שקט".

בהתרשמות זהירה, אולי תוך הימור מרחיק לכת, אפשר לדמיין הרבה מהדברים שנאמרו על הג'ינג'י (שמגר) המבוגר, נאמרים בבוא היום גם על הג'ינג'י הצעיר (מנדלבליט). זהו, מכל מקום, העולם המקצועי־תרבותי שממנו ינק.

עולה על המסלול המשפטי

אביחי מנדלבליט נולד ב־1963. התגייס לעתודה האקדמית ב־1981. חמישה סטודנטים למשפטים גויסו לעתודה במחזור ההוא, בתוכם גם פרופ' רון שפירא, כיום נשיא המרכז האקדמי פרס ודניאל רייזמן, לימים חבר במשלחות השלום של ישראל, יועץ לראשי ממשלה ושותף במשרד הרצוג־פוקס־נאמן. הם יועדו להיות חלק מהאליטה המקצועית של הפרקליטות הצבאית. חיילים שאמורים "להפעיל" את המערכת בשטחים המוחזקים (כפי שהגדירם שמגר), בתוך המציאות של הממשל הצבאי ולקראת הקמת אוטונומיה ביהודה, שומרון ועזה.

זאת לא הייתה מסגרת קלה. אפילו חופשות הסמסטר מהעתודה נועדו לשירות צה"לי. בקווים. במלחמת לבנון הראשונה, למשל. זאת שכל מי שהשתתף בה כמעט חזר חבול – אם לא פיזית לפחות רגשית; וגם הרבה פחות מאמין לדרג המדיני.

בית הספר למשפטים של אוניברסיטת תל אביב היה אז בשיא תהילתו. הפרופסורים המובילים, אמנון רובינשטיין (שבנקודה הזאת כבר עבר לפוליטיקה פעילה), אוריאל רייכמן ועמוס שפירא, היו מזוהים עם המהפך הפוליטי, ההיסטורי, שהתרחש ארבע שנים קודם לכן ב־1977. אריאל רוזן־צבי, שלימד דיני משפחה, היה נערץ בזכות פעילותו בתנועה דתית־ציונית מתונה, עוז ושלום, שהקים עם אבי רביצקי נגד גוש אמונים. בבית הספר למשפטים הזה עסקו בניסוח חוקה לישראל. ואחר כך, עזבו חלקם את המסגרת שנראתה להם כבר מיושנת, והקימו את המרכז הבינתחומי בהרצליה.

טרם חזרתו לשירות קבע, התמחה מנדלבליט במשרד עורכי הדין של אייבי נאמן בתל אביב. נאמן היה גם יזם נדל"ן, מייסד אזורי ח"ן ואחראי מרכזי ל"הפשרת" הגוש הגדול – אלפי דונמים בצפון תל אביב, שהכשרתם לפרויקטי נדל"ן עוכבה שנים רבות בשל תסבוכות משפטיות. דור בא ודור הלך, והאישורים לא זזו. היה צריך סבלנות מברזל, נחישות ומתמחים מסוגו של מנדלבליט כדי לנהל את אלפי הפרטים שהיו שם. נאמן היה מזוהה עם הימין־מרכז, עמד בראש מרכז בית"ר, אבל היה מיודד גם עם אישים כמו שמעון פרס, ובשנים האחרונות גם עם שלדון אדלסון. על חניכו מנדלבליט, הוא אומר: "הוא היה המתמחה הכי טוב שלי".

בשנים ההן התרחק מנדלבליט מפוליטיקה. הפעילות האחת שניהל מחוץ ללימודים נגעה בכדורגל. חמש פעמים בשבוע. והציונים, ציוני התואר הראשון, בהתאם. כדורגל הוא תחום עניין מרכזי עבורו, גם היום. בקיא בפרטי פרטים של הליגות האירופיות. מסתמס עם חברים על תוצאות משחקים. מציב זאת בראש הסמול־טוק המקדים את שיחות העבודה. ואפילו בדברים החגיגיים שנשא, עם כניסתו לתפקיד, התייחס למשחק: "כדורגל הוא קודם כל משחק קבוצתי. המפתח להצלחה הוא שיתוף פעולה בין כלל מערכי הקבוצה ועבודת צוות. את תפיסת העולם הזאת יישמתי לאורך 30 שנות השירות הציבורי שלי".

 —

המסע לבני ברק

אבל משהו קרה שם, בתקופה הקדחתנית של לימודים לצד משחקים. איפשהו, לקראת תום לימודיו באוניברסיטה, החל לצרף לכדורגל מסעות רוחניים לחיפוש משמעות. בגיל 22 הגיע לסדנה ללימודי קבלה, שנערכו ברחוב בוגרשוב בתל אביב. אחד מהאנשים שהכיר בסדנה הוא אמן הזכוכית ג'רמי לנגפורד, שיצירותיו מוצגות כיום ברחבי העולם. המוכרת ביותר הנמצאת בישראל מוצגת במנהרות הכותל. לנגפורד הוא אחיה של השחקנית קרוליין לנגפורד, זוגתו לשעבר של אסי דיין ואם בנו. הוא שהכיר לו את אחד ממורי הקבלה המפורסמים בעולם, רבי ברוך שלום הלוי אשלג. בנו של הרב יהודה הלוי אשלג, מחבר "הסולם", פירוש על ספר הזוהר. בשיעורים שהעביר בבני ברק עסקו בהנגשת הקבלה להמונים.

לצד שמגר, בנו של בעל "הסולם" ברוך אשלג הוא הדמות השנייה – המשפיעה – שיש טעם להתעכב על תפיסת עולמה. זוהי הדמות התורנית שקבעה את מסלול חייו של מנדלבליט. ואף שהלך לעולמו לפני חצי יובל שנים, דמותו משפיעה כאן עד היום.

הרב אשלג הוסמך לרבנות על ידי שניים שהיו נצים זה לזה: מנהיג הציונות הדתית הרב אברהם יצחק הכהן קוק; והרב החרדי יוסף חיים זוננפלד, מנהיג העדה החרדית בירושלים ורבה הראשון. אשלג הורה לתלמידיו את הייעוד האנושי כפרשנות לספר הזוהר: להפוך מאגואיסטים לאלטרואיסטים. מלוקחים לתורמים, הראה את חשיבותה של נדיבות רוח ונדיבות המעש, והזכיר שהבחירה, אינה באמת בידינו. להוציא עניין אחד: הסביבה שבה אנו בוחרים לפעול. קרי: הערכים, התרבות, ההתנהגות. החזרה בתשובה של מנדלבליט יוצאת דופן. היא אינה לשם התמסרות טוטאלית לדת ולסביבה דתית; היא מרוכזת הרבה יותר באימוץ תפיסת עולם ערכית, שהפוגע בזולת, לפיה, פוגע בעצמו. תכלית האדם – עשיית טוב. אושרו יגיע מן הנתינה. עם מות הרב הקימו "יורשיו" אימפריות כלכליות המתפרנסות מפופולריזציה של התלמוד. אלה מופיעות, לא פעם, בהקשרים שנויים במחלוקת. אבל למנדלבליט אין קשר לחבורות האלה. הרב שלו – היה ונותר – בנו המנוח של בעל "הסולם". מבחינתו, אין לו מחליף.

התהליך, השינוי, היה איטי. לאחר שלוש שנות לימוד, בגיל 25, החל להקפיד על כשרות ולשמור שבת. הדאיג את הוריו. התמיה את חבריו. ובכל אותו זמן, המשיך לשרת בפרקליטות הצבאית. ההורים התייעצו עם הרב חיים גרוזמן, ובאמצעותו עם האדמו"ר מסדיגורה. ביקשו שישוחחו עם הנער. ואלה שוחחו עמו וסיכמו: האמונה עמוקה. אמיתית. העלם מצא את דרכו. חבל להתעצב. חבל לקוות לחזרה לאחור. הכיפה השחורה, שהניח על ראשו, גדלה. ומאז 1988 היה בפרקליטות הצבאית קצין במדים ובכיפה. מילא את חובותיו הצבאיים בקפדנות. ימי עבודה שהגיעו עד 18 שעות רצופות. ובצידם – שיעור קבלה אצל הרבי בבני ברק. אט־אט שקע בעולם הקבלה. וכבר החלו לשוחח עמו על הצורך להשתדך לאישה. ואף נמצאו לו מועמדות אחדות. כך, עד שפגש בפגישה עיוורת את רונית הרוש, רעייתו, התאהב, וחתך בו ביום.

הרוש גדלה במשפחה מסורתית, בשכונת עולים בלוד. רחוק־רחוק ממגרשי הכדורגל של צפון תל אביב, שבהם צמח הוא. כשהכירו, היה ברור שבדעתה לפתח קריירה עצמאית בתחום החינוך.  חגיגת נישואיהם התקיימה ב־1991, סמוך לבית הרב בבני ברק. היו שני חללים, והפרדה ביניהם. לנשים ולגברים. אורחיו שהגיעו מתל אביב נדהמו. הזקנים הארוכים, המעילים השחורים ומעגלי הרוקדים הגבריים היו זרים ובלתי מוכרים. גם עבורה.

מאז הולידו שישה ילדים, והיא נעשתה למאבחנת דידקטית מוערכת. מתגוררים בפתח תקווה. עמוד הפייסבוק שלה עשיר בהמלצות מקצועיות. הקליניקה עמוסה. לצד זאת, היא מעורבת במיזם חדשני המופק עתה במרכז פרס לשלום, העוסק בתחום החינוך. הכיפה שלו נותרה שחורה. בניו לומדים בישיבות של הציונות הדתית בתוך הקו הירוק. הבוגרים מביניהם משרתים ביחידות טכנולוגיה נחשבות. תפיסת עולמה של רונית מנדלבליט מתונה. אחיה, יוסי הרוש, הוא סגן ראש העיר לוד מטעם הבית היהודי. מקורב לנפתלי בנט ולאיילת שקד. והם שניהם, ובמיוחד היא, בשבתה כשרת המשפטים, אוהבת להתהדר בהובלת מינויו של מנדלבליט לתפקיד היועץ.

.

איור: דניאל גולדפרב

.

רוצים לקרוא את המשך הכתבה? למבצע מנויים חדש ואטרקטיבי – שלושה חודשים ב־49 ש"ח בלבד למצטרפים חדשים – לחצו כאן

שתף